בטי פייג': סמל סקס (2005) The Notorious Bettie Page
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום שישי, 18 אוגוסט 2006 בשעה 2:32
שני סרטיה הקודמים של הבמאית מרי הארון – יריתי באנדי וורהול (I Shot Andy Warhol, 1996) ואמריקן פסיכו (American Psycho, 2000) – היו בעלי אופי פמיניסטי, והראשון מהשניים היה סרט ביוגרפי של דמות נשית היסטורית. סרטה החדש, בטי פייג': סמל סקס הוא ביוגרפיה נוספת, הפעם של דמות הפולחן בטי פייג', דוגמנית עירום ופטיש משנות החמישים. סביב סיפור חייה המרתק של פייג', הארון מנסחת מסה פמיניסטית בעייתית ומרתקת הרבה פחות.
הסרט עוקב אחרי קריירת הדוגמנות של פייג' לאורך שנות החמישים (עם כמה אפיזודות קצרות בלבד מתוך חייה המוקדמים) תוך שהוא מתעקש להתנתק מהקונבנציות של סרטים ביוגרפיים בנוסח הוליוודי. אין כאן סיפור עם מוסר השכל חד משמעי. אין קשת דרמטית, מכשולים או אנטגוניסטים. אין דמויות משנה שמשרתות מטרות נראטיביות ברורות, וגם פעולותיה של הגיבורה לעיתים תמוהות ומחשבותיה ורגשותיה לא ברורים. גם כסמל פמיניסטי פייג' היא דמות חריגה מאוד. היא לא מוצגת כקורבן או אובייקט של ניצול, לא זוכה לשינוי או תובנה, לא נלחמת בשום דבר ואף אחד למען זכויותיה וזכויותיהן של אחרות.
כל זה אמנם נשמע מבטיח בתיאוריה אך אינו בהכרח כזה בפועל. חוסר הנכונות של הארון לאפיין את בטי דרך דמויות המשנה או לשתף את הצופים במחשבותיה פוגמת בחוויית הצפייה. הסרט הופך למסמך אקדמי – מספק חומר למחשבה בסיומו אך אינו מחזיק מסך בזמן אמת. למרות השחזור התקופתי המרשים והמשחק המשובח של גרטשן מול, הארון בונה עולם מסקרן אבל מאפשרת רק הצצה חטופה לתוכו. בטי פייג': סמל סקס מנסה לצאת נגד קולנוע דידקטי וייצוגים נשיים סטריאוטיפיים אבל משמעותו היחידה על דרך השלילה, באמצעות כל הדברים שהוא לא. לכן חשיבותו של הסרט היא בעיקר ביחס למושאי הביקורת שלו והוא מתקשה לעמוד בפני עצמו.
0 תגובות
קטגוריות: דרמה,כללי,שנות האלפיים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.