פרנק טשלין Frank Tashlin
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום רביעי, 23 אוגוסט 2006 בשעה 16:27
בימים אלה יוצאים לדי.וי.די. שניים מסרטיו החשובים ביותר של במאי הקומדיות המנוח פרנק טשלין: The Girl Can't Help It ו-Will Success Spoil Rock Hunter. סינמטק תל אביב, בסינרגיה מעוררת התפעלות, הקרין לאחרונה סרט נוסף של הבמאי, הגזרה ההוליוודית (Hollywood or Bust, 1956).
טשלין היה משורר הוולגריות האמריקאית, יוצר ציני וביקורתי בלב המיינסטרים ההוליוודי של שנות החמישים והשישים. סרטיו הציגו את אמריקה, ובעיקר את תרבות הפופ הדומיננטית של אותה התקופה, במלוא יופיה וכיעורה: חגיגה של טעם רע, חמדנות ותשוקות אינפנטיליות. טשלין הגיע לקולנוע דרך בימוי ואיור במפעל הסרטים המצוירים של האחים וורנר וכתיבת ספרי ילדים (ספרו הדב שלא היה שם מתורגם לעברית), והוא סיגל לעצמו סגנון ויזואלי בארוקי, צבעוני ועמוס בפרטים שמזכיר סרטי אנימציה. בסרטיו הטובים ביותר השכיל ללהק כמה מכוכבי התקופה שהתאימו באופן מושלם לחזון שלו, בין אם זה היה ג'רי לואיס עם פרסונת הדביל הנרקיסיסט שלו, או ג'יין מנספילד, מעין מרילין מונרו לעניים. בידיו של טשלין, מנספילד הפכה לבדיחה צינית על המנטליות הילדותית שסוגדת למחמדיה של מונרו: עוד יותר בלונדינית, עוד יותר שופעת, עוד יותר טיפשה.
סרטיו של טשלין שרדו בהצלחה רבה את מבחן הזמן, והם מתפקדים גם כקפסולת זמן מהמציאות האלטרנטיבית שהיא אמריקה של שנות החמישים, וגם כסאטירה ארסית וחדת אבחנה על אותה התקופה. הם השפיעו על דורות של יוצרים משנות השישים והלאה, והרפלקסיביות שלהם הקדימה את הפוסט-מודרניזם בעשרות שנים. בין חסידיו של טשלין תמצאו לא רק את ז'אן-לוק גודאר, אלא גם יוצרים בני זמנינו כמו לוק בסון (בעיקר האלמנט החמישי) וז'אן-פייר ז'נה (אמלי), ג'ו דאנטה (גרמלינס) וקוונטין טרנטינו.
- כתבה ב-Slant
- סקירה ב-Senses of Cinema
- מבחר אקראי של טשלין ב-Youtube
- וכמובן Village Voice
0 תגובות
קטגוריות: במאי,כללי,סאטירה,קומדיה,קלאסי,שנות החמישים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
שליחת פינג מאת העדשה האדישה » עשה זאת בעצמך: Idiocracy
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 23 אוגוסט, 2006 בשעה 16:27
[...] הגישה של ג'אדג' מזכירה לי את סרטיו של פרנק טשלין (עליו כתבתי כאן), מגדולי הסאטיריקנים ההוליוודיים של שנות החמישים והשישים, ואת האלמנט החמישי, הסרט הכי טשלין-י של השנים האחרונות. Idiocracy, כמו האלמנט, מציג עתיד דיסטופי שמאופיין בקיטש, בטעם רע, בבידור מפגר. אולי לא במקרה, בשני הסרטים נשיא ארה"ב מוצג ככושי גדול ושרירי. להלן עוד כמה סרטים איתם מתכתב Idiocracy לעניות דעתי. דיסטופיות של שנות השמונים דוגמאות: מקס הזועם, הבריחה מניו יורק למה: עתיד אלים, דמויות בהמיות, ספורט קיצוני [...]