בועטים וצורחים (1995) Kicking and Screaming
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום שבת, 2 ספטמבר 2006 בשעה 19:15
תריסר שנים מאוחר יותר, יש משהו תמים ונוסטלגי בסרטי דור האקס של תחילת-אמצע שנות התשעים. קשה להאמין שהיה פעם משהו חדשני בחבורה של בני עשרים יושבים ומקשקשים על סדרות טלוויזיה ישנות. מצד שני, עכשיו שהקונבנציות של הז'אנר נספגו בתרבות, קל יותר לראות איזה מהסרטים האלה סתם התעלקו על הצייטגייסט ולאיזה מהם באמת היה משהו להגיד. בועטים וצורחים, סרטו הראשון של נוח באומבאך (חיים בין השורות), לא זכה להצלחה מיוחדת בזמן יציאתו ב-1995, אבל נראה עכשיו כאחד הסרטים המרכזיים של תנועת הקולנוע העצמאי של העשור הקודם.
הסרט עוקב אחרי קבוצת חברים בחודשים שאחרי סיום לימודי הקולג', כשהארבעה מגלים שהם לא רוצים, ואולי לא מסוגלים, לצאת אל העולם הגדול. לתרגם לקומדיה תחושות של שיתוק, אימפוטנציה וחוסר ודאות אינו עניין טריוויאלי, ובאומבאך עושה זאת ברגישות ומיומנות, ועם הדיאלוגים השנונים של וודי אלן המוקדם (בינתיים וודי אלן המאוחר הוכיח שהצעירים-של-היום הם לא הצד החזק שלו בסרטו כל דבר אחר). הדמויות אמינות ומפותחות, אבל ההברקה האמיתית של הסרט היא מיקום העוגן בדמותו של צ'ט (אריק סטולץ), סטודנט בן שלושים שהקדיש את חייו ללימודי תואר ראשון ומנסה כעת להעביר את מעט הידע והניסיון שצבר לחבריו האבודים. בעוד השאר תקועים בעבר, דווקא הוא צופה אל העתיד.
1 תגובה
קטגוריות: דרמה,כללי,קומדיה,שנות התשעים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
שליחת פינג מאת העדשה האדישה » מיס סאנשיין הקטנה (2006) Little Miss Sunshine
התגובה נכתבה ביום יום שבת, 2 ספטמבר, 2006 בשעה 19:15
[...] במידה ומצאתם מכנה משותף בין סרטיהם של יוצרים צעירים כמו וס אנדרסון (ראשמור, משפחת טננבאום), פול תומס אנדרסון (מגנוליה, מוכה אהבה), סופיה קופולה (אבודים בטוקיו, חמש ילדות יפות), ריצ'רד קלי (דוני דארקו), נוח באומבך (חיים בין השורות, בועטים וצורחים), בר סטירס (איגבי), ספייק ג'ונז (אדפטיישן, להיות ג'ון מלקוביץ') ומישל גונדרי (מדעי החלום, שמש נצחית), אתם לא היחידים. המבקרים מיהרו לתת שם למגמה הזאת: New Sincerity, הכנות החדשה. בניגוד ליוצרים משנים קודמות, האנדרסונים ושות' לא מנפנפים באירוניה לכל עבר כדי להתנשא מעל בני אנוש אחרים, אלא יורדים אל העם, מגלים רגש ופגיעות. איך אפשר לקרוא לאוסף הסרטים הזה? גל? תנועה? ז'אנר? לאורך העשור האחרון הצטברו לא מעט מהם, וקשה שלא לשים לב לנושאים החוזרים ביניהם ולמאפיינים אסתטיים משותפים. גם יוצרים אחרים שמים לב. רגע לפני שהגל הזה יגדל ויתפתח ויצמיח קונבנציות וייחנק במודעות העצמית של עצמו לעצמו, רגע לפני שישריץ תוכנית ריאליטי או סדרת מוצרי ניקוי או משחק מחשב, רגע לפני כל זה מגיע אלינו מיס סאנשיין הקטנה. [...]