<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
		>
<channel>
	<title>&#8235;תגובות לפוסט: &#34;בועטים וצורחים (1995) Kicking and Screaming&#34;&#8236;</title>
	<atom:link href="http://www.shallowfocus.org/2006/09/02/kicking-and-screaming-1995/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://www.shallowfocus.org/2006/09/02/kicking-and-screaming-1995/</link>
	<description>&#8235;לא משהו מאז 2006&#8236;</description> 	<lastBuildDate>Wed, 14 Dec 2011 12:38:06 +0000</lastBuildDate>
	<sy:updatePeriod>hourly</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>1</sy:updateFrequency>
	<generator>http://wordpress.org/?v=3.2.1</generator>
	<item>
		<title>&#8235;מאת: העדשה האדישה &#187; מיס סאנשיין הקטנה (2006) Little Miss Sunshine&#8236;</title>
		<link>http://www.shallowfocus.org/2006/09/02/kicking-and-screaming-1995/comment-page-1/#comment-22</link>
		<dc:creator>&#8235;העדשה האדישה &#187; מיס סאנשיין הקטנה (2006) Little Miss Sunshine&#8236;</dc:creator>		<pubDate>Mon, 30 Oct 2006 18:08:02 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">http://www.shallowfocus.org/?p=36#comment-22</guid>
		<description>&#8235;[...] במידה ומצאתם מכנה משותף בין סרטיהם של יוצרים צעירים כמו וס אנדרסון (ראשמור, משפחת טננבאום), פול תומס אנדרסון (מגנוליה, מוכה אהבה), סופיה קופולה (אבודים בטוקיו, חמש ילדות יפות), ריצ&#8216;רד קלי (דוני דארקו), נוח באומבך (חיים בין השורות, בועטים וצורחים), בר סטירס (איגבי), ספייק ג&#8216;ונז (אדפטיישן, להיות ג&#8216;ון מלקוביץ&#8216;) ומישל גונדרי (מדעי החלום, שמש נצחית), אתם לא היחידים. המבקרים מיהרו לתת שם למגמה הזאת: New Sincerity, הכנות החדשה. בניגוד ליוצרים משנים קודמות, האנדרסונים ושות&#8216; לא מנפנפים באירוניה לכל עבר כדי להתנשא מעל בני אנוש אחרים, אלא יורדים אל העם, מגלים רגש ופגיעות. איך אפשר לקרוא לאוסף הסרטים הזה? גל? תנועה? ז&#8216;אנר? לאורך העשור האחרון הצטברו לא מעט מהם, וקשה שלא לשים לב לנושאים החוזרים ביניהם ולמאפיינים אסתטיים משותפים. גם יוצרים אחרים שמים לב. רגע לפני שהגל הזה יגדל ויתפתח ויצמיח קונבנציות וייחנק במודעות העצמית של עצמו לעצמו, רגע לפני שישריץ תוכנית ריאליטי או סדרת מוצרי ניקוי או משחק מחשב, רגע לפני כל זה מגיע אלינו מיס סאנשיין הקטנה. [...]&#8236;</description> 		<content:encoded><![CDATA[<p>[...] במידה ומצאתם מכנה משותף בין סרטיהם של יוצרים צעירים כמו וס אנדרסון (ראשמור, משפחת טננבאום), פול תומס אנדרסון (מגנוליה, מוכה אהבה), סופיה קופולה (אבודים בטוקיו, חמש ילדות יפות), ריצ'רד קלי (דוני דארקו), נוח באומבך (חיים בין השורות, בועטים וצורחים), בר סטירס (איגבי), ספייק ג'ונז (אדפטיישן, להיות ג'ון מלקוביץ') ומישל גונדרי (מדעי החלום, שמש נצחית), אתם לא היחידים. המבקרים מיהרו לתת שם למגמה הזאת: New Sincerity, הכנות החדשה. בניגוד ליוצרים משנים קודמות, האנדרסונים ושות' לא מנפנפים באירוניה לכל עבר כדי להתנשא מעל בני אנוש אחרים, אלא יורדים אל העם, מגלים רגש ופגיעות. איך אפשר לקרוא לאוסף הסרטים הזה? גל? תנועה? ז'אנר? לאורך העשור האחרון הצטברו לא מעט מהם, וקשה שלא לשים לב לנושאים החוזרים ביניהם ולמאפיינים אסתטיים משותפים. גם יוצרים אחרים שמים לב. רגע לפני שהגל הזה יגדל ויתפתח ויצמיח קונבנציות וייחנק במודעות העצמית של עצמו לעצמו, רגע לפני שישריץ תוכנית ריאליטי או סדרת מוצרי ניקוי או משחק מחשב, רגע לפני כל זה מגיע אלינו מיס סאנשיין הקטנה. [...]</p>
]]></content:encoded>
	</item>
</channel>
</rss>

