שביזות יום כיפור
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום רביעי, 4 אוקטובר 2006 בשעה 14:41
שלום רב, להלן בלוג.
זוהי הגרסה השנייה והמשודרגת של העדשה האדישה. את הגרסה הראשונה, ובה מספר פוסטים, ניתן לראות כאן.
ביום כיפור הספקתי לראות שני סרטים בלבד, אם לא מחשיבים את מכת פתע, הסרט הרביעי בסדרת הארי המזוהם אותו ראיתי במוצאי כיפור ובמצב קטטוני למחצה. שני הסרטים מייצגים את ניו הוליווד, פריחת הקולנוע האמריקאי (או לפחות דובר האנגלית) לאורך שנות השבעים. אחד מהם הוא מתחילת העשור, השני מסופו. אחד הוא ארט-פילם על גבול האבסטרקטי, השני סרט ז'אנר מסחרי. שניהם לא זכו להצלחה בקרב הקהל הרחב ובמהרה נעלמו מהתודעה הציבורית.
ליאו האחרון מ-1970 נוצר בשיא תקופת האקספרימנטציה של סוף שנות השישים ותחילת השבעים. זהו סרט בעל צורה חופשית לחלוטין, המתחיל כסאטירה לייט על המעמד הגבוה העשויה בסגנון של פדריקו פליני (מרצ'לו מסטרויאני, השחקן הקבוע של פליני, מככב בתפקיד הראשי) וממשיך לכיוונים שונים ומשונים. הוא לא רק מכיל אמירות חברתיות ופוליטיות רדיקליות על הבדלי גזע ומעמד, אלא גם מגבה אותם עם סגנון רדיקלי. המבקר של הניו יורק טיימס קרא לסרט תיאטרון גרילה קולנועי.
לעומת זאת, סרטו של וויליאם פרידקין Sorcerer מ-1977 הוא סרט מתח-אקשן קונבנציונלי למדי, אם כי עשוי במיומנות בלתי רגילה, על מסע משאיות רצוף מכשולים לאורך הג'ונגלים של דרום אמריקה. בינתיים נשמעה כבר יריית הסיום של רנסאנס הקולנוע האמריקאי של שנות השבעים. מלתעות עלה לאקרנים בקיץ של שנת 1975 והיווה מהפכה בייצור ושיווק של סרטי קולנוע. מלחמת הכוכבים יצא שנתיים מאוחר יותר, וחודש בלבד לפני Sorcerer. מול הג'דאיים של לוקאס למשאיות של פרידקין לא היה סיכוי, והוא נחל כישלון קופתי ענק. ההבדל בין שני הסרטים לא גדול. אחד סרט הרפתקאות לילדים קטנים, השני לילדים קצת פחות קטנים. אבל בעוד מלחמת הכוכבים מציע הרואיזם פשוט, אופטימי וחד-משמעי, Sorcerer הוא אמביוולנטי מדי, מחויב מדי למסורת התבוסתנות והפסימיזם של שנות השבעים. ב-1977 כבר לא היה מקום ללוזרים על מסכי הקולנוע.
סוף שנות השבעים ותחילת השמונים היו השנים בהן התרסקו כל הבמאים-כוכבים של העשור שלפני. הקריירות של חלקם לא התאוששו עד היום. פיטר בוגדנוביץ' נפל כבר באמצע העשור, עם שורה של אכזבות קופתיות: דייזי מילר, ניקלודאון ו-At Long Last Love. מרטין סקורסזי נכשל לשחזר את הצלחת נהג מונית עם ניו יורק, ניו יורק ב-1977. ספילברג נחל את הכישלון הראשון שלו עם הקומדיה האפית 1941 ב-1979. מייקל צ'ימינו (צייד הצבאים) הפך לאגדה בחייו עם נפילתו של שערי החופש ב-1980. פרנסיס פורד קופולה הפסיד את כל הרווחים מאפוקליפסה עכשיו על אחד מהלב ב-1982. וגם פרידקין, שהיה אחראי על הקשר הצרפתי ומגרש השדים, שניים מהלהיטים הגדולים של שנות השבעים, הימר על Sorcerer והפסיד: הפקת הסרט עלתה עשרים ושניים מיליון דולר והוא הכניס שישה מיליון בלבד.
כישלונו של Sorcerer מרתק במיוחד לאור הפוטנציאל המסחרי הגדול שלו. הסרט לא רק מכיל סצנות אקשן ומתח משובחות, אלא גם חוזה אלמנטים רבים מקולנוע הפעולה של שנות השמונים, מהזן של סילווסטר סטאלון וארנולד שוורצנגר. זהו סרט שהקדים את זמנו וגם שאיחר את זמנו, אבל לא היה של זמנו.
0 תגובות
קטגוריות: אקשן,דרמה,כללי,מתח,ניו הוליווד,שנות השבעים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
תגובה מאת מוזי
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 4 אוקטובר, 2006 בשעה 14:41
שלום, זו תגובה
תגובה מאת דוד אבוטבול
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 4 אוקטובר, 2006 בשעה 14:41
גם זאת תגובה
חושרמוטה תגובה
תתחדש יא סוס
שליחת פינג מאת העדשה האדישה » שארית הפליטה
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 4 אוקטובר, 2006 בשעה 14:41
[...] סוף שנות השבעים ותחילת השמונים היו שנים של תהפוכות ושינויים בהוליווד. של טכנולוגיות חדשות, של תמורות בדפוסי ייצור והפצה, אבל בעיקר של טעמי קהל משתנים. הקהל של מלחמת הכוכבים כבר לא היה הקהל של הסנדק, והוא לא רצה את אותם הסרטים. כמו שכתבתי כאן, רוב הבמאים הגדולים של תחילת העשור התרסקו בסוף שנות השבעים, וגורלם של השחקנים לא היה טוב יותר. הקריירות של כוכבי שנות השבעים היו בנסיגה לאורך שנות השמונים, כאשר חלקם בילו את רוב העשור בבית. יותר מכולם נפגעו השחקנים הצעירים של אותה התקופה. חלקם מעולם לא קיבלו הזדמנות הולמת, חלקם הסתמנו ככובים עולים ודעכו תוך שנים ספורות. הדוגמה המפורסמת ביותר הוא ג'ון טרבולטה, שהפך לשחקן הכי מבוקש בהוליווד בעקבות הצלחת שגעון המוזיקה וגריז. שנים ספורות וסרטים ספורים לאחר מכן הוא הפך לבדיחה הוליוודית, ובילה את העשור וחצי הבאים בסרטים סוג ג', עד שהתגלה מחדש על ידי קוונטין טרנטינו. [...]
שליחת פינג מאת העדשה האדישה » ישראל בקולנוע הזר: Sorcerer
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 4 אוקטובר, 2006 בשעה 14:41
[...] סרטו של ויליאם פרידקין, Sorcerer (עליו כתבתי בעבר כאן), מתחיל בסדרה של אפיזודות המתארות את חייהם הקודמים של גיבורי הסרט ואת הסיבות בגללם מצאו את עצמם בכפר נידח בג'ונגלים של אמריקה הלטינית. האפיזודות מסבירות למה כל אחד מהם הפך לפליט מרצון: הצרפתי הסתבך בפרשיית מעילת כספים, האמריקאי נמלט משוד כושל שנגמר במרחץ דמים. הערבי היה שובב עוד יותר. להלן קטע מתוך הסרט שמתרחש כולו ברחובות ירושלים. להוציא אקסודוס, שתיאר טרור יהודי לפני הקמת המדינה, זהו עד כמה שידוע לי הייצוג הראשון בקולנוע הזר של טרור במדינת ישראל. השפעתו של הקרב על אלג'יר מאוד בולטת בסצנה זו. אלג'יר שימש בזמנו כמודל וכלי עזר עבור אש"ף. המציאות חיקתה את האמנות, ובצעד אירוני משהו פרידקין משתמש באותן טכניקות קולנועיות כדי ליצור אמנות שמחקה את אותה המציאות חזרה. [...]