נתפסים על חם (1992) Noises Off
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום ראשון, 29 אוקטובר 2006 בשעה 17:46
פרויקט ההשמדה העצמית של פיטר בוגדנוביץ' נכנס בימים אלה לעשור הרביעי שלו. אחרי שהיה אחד הבמאים המצליחים בהוליווד בתחילת שנות השבעים, בוגדנוביץ' בילה את שלושים השנים האחרונות ביצירת כעשרה פלופים בגדלים משתנים וקבירת הקריירה שלו עמוק בזבל. אבל בין הפלופים יש כמה פנינים אמיתיות. אחד מהם הוא נתפסים על חם, עיבוד למחזה תיאטרון (על העלאת מחזה תיאטרון) שהופך בידיו של בוגדנוביץ' לשילוב בלתי סביר, ומצחיק במידה יוצאת דופן, בין המפיקים לאדפטיישן.
במאי וצוות שחקנים עומלים על הפקת ברודוויי של להיט בריטי חדש, פארסת חדר מיטות דבילית למדי. הבמאי עייף וחסר סבלנות, השחקנים לא קומפטנטיים. בין החזרה הגנרלית להופעות הבכורה, ההפקה קורמת עור וגידים והופכת מסתם כושלת לכמעט סוריאליסטית. הסרט מורכב כולו משלוש הופעות כאלה, ומימדי הקטסטרופה רק הולכים וגדלים. וגם הופכים למורכבים ומעניינים יותר ויותר: מצרות מקצועיות (ויכוחים על פרשנות המחזה) לאישיות (ריבים רומנטיים) ולבסוף למטאפיזיות (קריסת מערכות טוטאלית). המיזוג הצפוי בין השחקנים לדמויותיהם אכן מתממש, ומכיל כמה חרוזים שנונים למדי בין המתרחש על הבמה למאחורי הקלעים, אבל במהרה מתגלה גם מימד אקזיסטנציאליסטי. השחקנים לכודים על הבמה, מחויבים לבצע פעולות בניגוד לרצונם, מנסים למרוד ונכשלים. אלוהים איננו בנמצא, הבמאי חסר אונים בדיוק כמו כל השאר, המחזאי לא מופיע כדי לפרש את היצירה עבור המשתתפים.
וזה מצחיק. מייקל קיין, בתפקיד הבמאי, נותן את אחת ההופעות הקומיות הטובות ביותר שלו. ג'ון ריטר, קרול בורנט, ורבים אחרים נמצאים בשיאם גם בהומור פיזי וגם מילולי. אפילו כריסטופר ריב מלוהק באופן מוצלח, כשחקן גרוע. האם במקרה מדונה נתנה את הופעתה הטובה היחידה בקולנוע בדיוק באותה צורה ובדיוק שנה מאוחר יותר? בוגדנוביץ', שהשתעשע עם קומדיית סקרובול עוד בימי מה נשמע דוק וניקלודאון, מביים באופן מכני משהו אבל רמת המקצועיות שלו מתקרבת לאליליו מהוליווד הקלאסית. התזמון מושלם, הסלאפסטיק וירטואוזי, והבדיחות, במקום לבוא ברצף שרירותי, נבנות אחת על השנייה. סוף הסרט שונה מהגרסה התיאטרלית, והחלפת הפסימיזם הבריטי באופטימיזם האמריקאי צורמת מעט, אבל זהו מחיר קטן לשלם עבור אחת הקומדיות הטובות של שנות התשעים.
0 תגובות
קטגוריות: כללי,ניו הוליווד,קומדיה,שנות התשעים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
תגובה מאת דואל
התגובה נכתבה ביום יום ראשון, 29 אוקטובר, 2006 בשעה 17:46
נשמע מעניין – איפה בדיוק זה יושב על הסקאלה? בצד של אדפטיישן או מפיקים?
תגובה מאת דניאל פאיקוב
התגובה נכתבה ביום יום ראשון, 29 אוקטובר, 2006 בשעה 17:46
אני אזהיר מראש שהתכוונתי לגרסה המקורית של "המפיקים", את החדשה לא ראיתי. איפה זה יושב? לדעתי די קרוב ל"אדפטיישן", אבל בעיקר ברמת הסאבטקסט. בוגדנוביץ' הוא קלאסיציסט, הערך הבידורי חשוב לו יותר מפילוסופיה ודיוני עומק. וכאמור הערך הבידורי הוא רב מאוד.
תגובה מאת א"ש
התגובה נכתבה ביום יום ראשון, 29 אוקטובר, 2006 בשעה 17:46
"פרויקט ההשמדה העצמית של פיטר בוגדנוביץ‘ נכנס בימים אלה לעשור הרביעי שלו". מעולה… נשמע כמו משהו שחיים יבין היה אומר בפתיחה לכתבת התרבות הבאה של שרי רז