(Shopgirl (2005
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום שני, 13 נובמבר 2006 בשעה 16:30
ב-2001 סטיב מרטין כתב את הרומן הראשון שלו, ספרון קצר בשם Shopgirl. ארבע שנים מאוחר יותר, הנובלה הפכה לסרט באותו שם. מרטין כתב את התסריט, הפיק וכיכב באחד התפקידים הראשיים. הוא גם מקריין את הסרט, אך לא בתור הדמות שלו, ריי פורטר, אלא בגוף שלישי, כמספר יודע-כל. מרטין לא מסתפק בדמותו של ריי, שהוא אמנם אדם מוכשר ומצליח במידה יוצאת דופן אך עדיין רק בן אנוש. הוא רוצה להיות גם האלוהים של הסיפור, להדגיש את חוכמת החיים והמודעות העצמית של סטיב מרטין, כיוצר וכאדם. למרות הסטטוס הנומינלי של Shopgirl כקומדיה רומנטית, זהו מכתב אהבה של סטיב מרטין… לעצמו.
הסרט אסתטי ומלוטש, עם צילומים יפים (של פיטר סושיצקי, הקבוע של קרוננברג), עריכה מדויקת ואווירה חזקה של בדידות ומלנכוליה. משולש אהבה: מוכרנית צעירה (קלייר דיינס), אמן בן גילה (ג'ייסון שוורצמן) וגבר עשיר ומבוגר (מרטין). הבחורה נקרעת בין השניים, קודם בוחרת באחד, אחר כך בשני, וחוזר חלילה. מרטין מעצב את הסיפור כאגדה מודרנית. אין כאן דמויות ריאליסטיות אלא ארכיטיפים, אין התנהגות אנושית אלא משל סכימטי. אבל התוכן של המשל תמוה מאוד.
הבחורה, מיראבל באטרספילד (נא לשים לב לשם הבומבסטי), מוכרת כפפות נשים בחנות כולבו יוקרתית. לא רק מושא עבודתה הוא אולד-פאשנד. לא רק בגדיה הן שמלות מיושנות. דמותה של מיראבל מבוססת על סטריאוטיפ עתיק, של מוכרנית בודדה ומאוכזבת מאהבה. דמות ילדותית, פאסיבית, תלויה לחלוטין בגברים שבחייה. לא ידוע אם טיפוס שכזה עדיין קיים בטבע, עשרות שנים אחרי המהפכה המינית, אך הוא בהחלט היה קיים באמנות, כאשר דורותי פרקר פרסמה את בלונדינית גדולה אי שם ב-1929. לפי מרטין, הדמות הזאת עדיין רלבנטית גם בשנות האלפיים, אם כי הוא מנסה פה ושם להתאים אותה לרוח הזמן. הוא הופך אותה לבוגרת קולג', אך לא ברור מה היא למדה או למה היא אינה מנצלת את ההשכלה שלה. הוא הופך אותה לאמנית, אך אנחנו כמעט ולא זוכים לראות את האמנות שלה או להבין את הקשר בין אמנותה לחייה. הדמויות האחרות אומרות שוב ושוב שמיראבל היא אדם שונה ומיוחד, אך הסרט לא ממחיש את הייחוד שלה, לא מגלה את עולמה הפנימי, והיא נראית כלפי חוץ כגחמה תסריטאית חסרת מהות ועומק.
אך לא כל הדמויות זוכות ליחס דומה. אם מיראבל היא קלישאה של תחילת המאה העשרים, ג'רמי, דמותו של ג'ייסון שוורצמן, הוא קלישאה של סוף המאה, סלאקר נרקיסיסט שאינו סותם את הפה. מרטין עובד שעות נוספות באפיון דמותו של ג'רמי כאדם דוחה. הוא טיפש, אינפנטיל, אגרסיבי, חסר רגישות, חרמן ובעל היגיינה אישית מפוקפקת. כל זה משרת שתי מטרות עיקריות. ראשית כל, למרות שג'רמי הוא אדם בלתי נסבל, למרות שהוא נראה כזה כבר מהרגע הראשון, מיראבל עדיין מוכנה לשכב איתו כי היא עד כדי כך בודדה. שנית כל, ג'רמי חייב להיות איום ונורא בכל רמה אפשרית כדי לגרום לריי פורטר, דמותו של מרטין, להיראות מוצלח יותר בהשוואה אליו.
המשך יבוא…
0 תגובות
קטגוריות: דרמה,כללי,קומדיה,שנות האלפיים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.