<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
		>
<channel>
	<title>&#8235;תגובות לפוסט: &#34;המתיקות שאחרי&#34;&#8236;</title>
	<atom:link href="http://www.shallowfocus.org/2006/11/14/la-dolce-vita-1960/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://www.shallowfocus.org/2006/11/14/la-dolce-vita-1960/</link>
	<description>&#8235;לא משהו מאז 2006&#8236;</description> 	<lastBuildDate>Wed, 14 Dec 2011 12:38:06 +0000</lastBuildDate>
	<sy:updatePeriod>hourly</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>1</sy:updateFrequency>
	<generator>http://wordpress.org/?v=3.2.1</generator>
	<item>
		<title>&#8235;מאת: מחוץ לפריים &#187; הוכחה חיה&#8236;</title>
		<link>http://www.shallowfocus.org/2006/11/14/la-dolce-vita-1960/comment-page-1/#comment-52</link>
		<dc:creator>&#8235;מחוץ לפריים &#187; הוכחה חיה&#8236;</dc:creator>		<pubDate>Sat, 18 Nov 2006 18:47:28 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">http://www.shallowfocus.org/2006/11/14/sweet-hereafter/#comment-52</guid>
		<description>&#8235;[...] הפסטיפליני ממשיך בסינמטקים ברחבי הארץ. אני הספקתי לראות את לה סטראדה, לילות כביריה ושמונה וחצי. הראשון היה מעולה, השני אדיר והשלישי כבר קופץ דרגה והופך ליצירת מופת. אם הצלחתי להישאר ער ולהתפעל מכל רגע ורגע במיצג הבלתי ייאמן של גאוניות שהוקרן על המסך למרות המצב הקטטוני למחצה שבו נכנסתי לסרט - כנראה שבאמת מדובר במשהו טוב. כאן יאיר רוה עורך מעין מחווה לסצינת הפתיחה של שמונה וחצי. את לה דולצ&#8217;ה ויטה נאלצתי לפספס למרות שסידרתי לעצמי אישור לאחר לעבודה - פשוט איחרתי מדי לסדר את העניין ולא נשארו כרטיסים. לא נורא, דניאל פאיקוב (שתיקן את מערכת הקישורים הישירים לאתר שלו) כותב שהסרט התיישן. בהמשך השבוע אקפוץ מהעבודה היישר אל סטיריקון ובשבוע הבא בין אני אנצל את העובדה שאין לי לימודים ביום שני ואראה את רומא. [...]&#8236;</description> 		<content:encoded><![CDATA[<p>[...] הפסטיפליני ממשיך בסינמטקים ברחבי הארץ. אני הספקתי לראות את לה סטראדה, לילות כביריה ושמונה וחצי. הראשון היה מעולה, השני אדיר והשלישי כבר קופץ דרגה והופך ליצירת מופת. אם הצלחתי להישאר ער ולהתפעל מכל רגע ורגע במיצג הבלתי ייאמן של גאוניות שהוקרן על המסך למרות המצב הקטטוני למחצה שבו נכנסתי לסרט &#8211; כנראה שבאמת מדובר במשהו טוב. כאן יאיר רוה עורך מעין מחווה לסצינת הפתיחה של שמונה וחצי. את לה דולצ'ה ויטה נאלצתי לפספס למרות שסידרתי לעצמי אישור לאחר לעבודה &#8211; פשוט איחרתי מדי לסדר את העניין ולא נשארו כרטיסים. לא נורא, דניאל פאיקוב (שתיקן את מערכת הקישורים הישירים לאתר שלו) כותב שהסרט התיישן. בהמשך השבוע אקפוץ מהעבודה היישר אל סטיריקון ובשבוע הבא בין אני אנצל את העובדה שאין לי לימודים ביום שני ואראה את רומא. [...]</p>
]]></content:encoded>
	</item>
</channel>
</rss>

