העדשה האדישה

מותו די היכה אותי בהלם, בשבילי זה הבמאי הגדול הראשון שמת בתקופתי (להוציא את פקינפה שמת יום אחרי שנולדתי ואת קובריק שנפטר לפני 7 שנים כשעוד הייתי צעיר מכדי שיהיה לי אכפת), במאי שגיליתי עניין רב ביצירה שלו ופתאום לא יהיו יותר סרטים של אלטמן – לא עניין של מה בכך.

זה נכון שרוב הסרטים שלו יתפסו על פי רוב הקהל כארוכים, איטיים או משעממים מדי, למרות שסגנון הבימוי שלו דווקא איפשר ליותר דמויות ויותר התרחשויות לקרות על המסך מרוב התוצרת הקולנועית. בשבילי היה סוג של קסם בהתנהלות של הסרטים, קסם שבין היתר הצליח לשבור את ה"קיר הרביעי" וליצור קולנוע שבו זמנית יכול לרגש וגם לשתף את הצופה במין בדיחה פנימית.

אני לא יודע איך הסרטים המוקדמים שלו התקבלו על ידי הקהל או המבקרים, אבל עובדה שהוא נחשב (ובצדק) ולאחד הבמאים ה*משפיעים* ביותר בדורות האחרונים. מעבר לכך, סרט חדש של אלטמן נחשב תמיד לאירוע מרכזי בתעשייה, ולא בכדי. הוא ללא ספק היה קול ייחודי, גם בסרטיו הפחות מושחזים. (אני יודע, הניסוחים שלי מעורפלים וכלליים)
קשה לומר אם אלטמן ממש עשה מהפכה בקולנוע המיינסטירימי, אבל אין ספק שהוא תרם רבות להתפתחות הקולנוע בעשורים האחרונים.
וחוצמזה – אני אוהב את רוב הסרטים שלו שראיתי

א"ש: מה שחריג אצל קובריק ואלטמן זה שהם המשיכו ליצור עד ממש הרגע האחרון. בשני המקרים יצא להם סרט חדש זמן קצר לפני או אחרי מותם. במאים ושחקנים נוטים לפרוש זמן רב לפני, וכשהקץ מגיע, הקהל צריך להתאמץ כדי להיזכר מי היה האדם ומה הייתה חשיבותו. לא אצל אלטמן. וכמובן ש"המדריך לחיים בכפר" מהווה סיכום מדהים ומרגש של הקריירה שלו, אולי הסרט הקליל והאופטימי ביותר שראיתי על הציפייה למוות. בעין הדג כמובן קוראים לזה טיפול שטחי ולא מפותח בנושא המוות, אבל אני די מרוצה ממנו.

דואל: אלטמן היה במאי משפיע, בהחלט. אבל כדאי לשים לב על מי ומתי הוא השפיע. סרטים "אלטמניים", שהושפעו מהחידושים שלו משנות השבעים, התחילו להופיע בעיקר בשנות האלפיים, באיחור של שלושה עשורים. זאת לא תופעה חדשה – למרות הפופולריות של היצ'קוק, פריחת המותחנים ההיצ'קוקיאניים התרחשה רק בשנות השמונים, שוב עשורים רבים לאחר המעשה.

אתה יודע מה המדד האמיתי למידת ההערכה של אדם בהוליווד?
בטקס האוסקר יש את הרגע השנתי בו סוקרים בקליפ את כל הנפטרים של אותה שנה, אז מידת הערכה כלפי יוצר נמדדת בכמה סוערות מחיאות הכפיים כאשר תמונתו מופיעה וכמה שניות יקרות נוספות הוא מקבל בקליפ על פני כל שאר הנפטרים.

את זה כבר נוכל לראות בטקס האוסקר שלא רחוק מאיתנו…

אני חושב שזה מה שניסיתי (בעילגות) לומר – הוא משפיע על הסרטים שנוצרים היום. ולכן פחות חשוב לי איך סרטיו התקבלו בשנות ה-70. עד כמה שניתן לומר דבר כללי שכזה, השפעות בקולנוע הן בדרך כלל לטווח ארוך יותר מאשר שנים בודדות (בכל זאת, בקולנוע שיא הקריירה מגיע בד"כ בגיל מבוגר יותר מאשר באמנויות אחרות)

אני אשאל את אותה השאלה מכיוון אחר. האם זהו באמת אלטמן שמשפיע על הסרטים שנוצרים היום? או שמא זה פול תומס אנדרסון? אולי זאת התקטננות, אבל נדמה לי שהסרטים מרובי הסיפורים התחילו רק אחרי "מגנוליה", לא לפני ולא תוך כדי. אלטמן אחראי על חידושים רבים, ורק ריבוי הסיפורים, שאנדרסון שאל ממנו, תפס במידה ניכרת והשפיע על יוצרים נוספים. הרי לא כל הסרטים של אלטמן עוקבים אחרי אלף דמויות ומאה קווי עלילה, דווקא כמה מסרטיו הטובים ביותר הם עם גיבור אחד ועלילה אחת בלבד. ואני לא רואה את הסרטים האלה משתקפים בקולנוע של היום.

מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? ברור שהביצה, וברור שאלטמן – כי מאין שאב פת"א (אם יורשה לי לקצר) את המוטיבים האלטמניים שלו? מרוח הקודש? ואם אותם סרטים עכשויים הם אלטמניים בגלל פת"א, זה אומר שהם לא אלטמניים? (וכאן אני מסכים איתך שיש עוד מאפיינים לסרטי אלטמן מאשר ריבוי סיפורים ודמויות – הומור ציני, צילום ש"מרחף" מעל ההתרחשויות, ועוד ועוד).

אנדרסון בכלל רואה את עצמו כממשיך דרכו של ג'ונתן דמי.

אתה נתת אותו כדוגמא…

מה שאני מנסה להגיד זה שהשפעה היא עניין מאוד נזיל ומעורפל. לדעתי אלטמן הוא במאי חשוב לא כי הוא במאי משפיע אלא כי הוא עשה סרטים מצוינים, עשרות מהם. אם מתחילים למדוד את חשיבותו לפי מידת ההשפעה שלו על יוצרים אחרים, נגלה שהשפעתו גם די מצומצמת, גם עקיפה וגם באה לידי ביטוי בסרטים גרועים למדי (ע"ע "התרסקות"). למעשה היוצרים המשפיעים ביותר, אלה שעשרות ומאות סרטים, ז'אנרים שלמים, לא היו יכולים להתקיים בלעדיהם, הם ברובם אנשים אלמוניים ולא בהכרח מוכשרים.

[...] ביום ראשון הקרוב הבית-ספר שלי עורך מחווה לרוברט אלטמן, עם הקרנת השחקן. כאן יש דיון קטן שערכתי עם דניאל פאיקוב וא"ש על ההשפעות של אלטמן על במאים כיום. [...]

אני חושב שגולשי ועורכי עין הדג יסכימו (בגאווה) שהם לא מהווים דוגמא מייצגת לגישה הרווחת של המבקרים. ראינו כבר ביחד איך בעגבניות הרקובות לאלטמן יש מאזן חיובי. יש לו גם קבוצה גדולה של שונאים וכאלו שחושבים שהוא אובר רייטד, אז מה? למי אין? אולי לבמאים קצת פחות יחודיים.

אבל מי מדבר על המבקרים? אני מדבר על הקהל הרחב. אם יש דבר אחד שעין הדג מייצג זה את דעת קהל הצופים. ומה שרואים בעין הדג זה 99% דעות שליליות על אלטמן ועל כל אחד מסרטיו חוץ מ"השחקן", כאשר על רוב סרטיו של אלטמן יש 100% דעות שליליות. כמובן שאפשר לפרש את הנתונים האלה באיזה צורה שרוצים, אבל קשה להגיד שהם לא מייצגים שום דבר ואף אחד.

נראה שבכך אין ביננו ויכוח. גם אני לא חושב שכמות האנשים שאהבה את סרטיו של אלטמן היא גדולה מספיק כדי להסביר את התפיסה שלו כבמאי מוערך. אני חושב שאת המוניטין הזה הוא קיבל דוקא מאותו גרעין מצומצם שהעריץ אותו ואהב את סרטיו, גרעין שעליו נמנו בין השאר מבקרי קולנוע רבים, קולנוענים, אמנים וסתם מעצבי דעת קהל נחשבים.
אני יודע שלפעמים כיף יותר לחשוב שאתה היחיד שבאמת אוהב ומבין במאי מסוים, אבל לפעמים צריך לחלוק בהערכה הזאת עם אחרים.