לפני השקיעה
במשך כשעה בחלקו האמצעי של דז'ה וו, מותחן האקשן מפנה את מקומו לדיון עשיר ומעמיק במהות הקולנוע, ביחסי הגומלין בין הצופה לדמות המצולמת. ואז הוא הופך שוב לסרט אקשן קומפטנטי אך חסר ערך מוסף. חבל.
מישהו שם לב לקווים המקבילים בינו לבין ימים קפואים?
מאת: דניאל פאיקוב נשלח: 29 בדצמבר, 2006 נושאים: אקשן, כללי, מתח, שנות האלפיים.
תגובות: אין
השארת תגובה