העדשה האדישה

• (The Misfits (1961 יוצאי הדופן
• (Seven Brides for Seven Brothers (1954 שבע כלות לשבעה אחים
• (Love Me Tonight (1932
• (The Big Picture (1989 התמונה הגדולה
• (The Man Who Fell to Earth (1976 האיש שנפל מכוכב אחר
• (Ochocientas balas (2002 שמונה מאות קליעים
• (Waterloo Bridge (1931
• (The Omen (1976 אות משמיים
• (The Last King of Scotland (2006 המלך האחרון של סקוטלנד
• (Red-Headed Woman (1932

שלושה סרטים מקוללים:

• יוצאי הדופן (1961): סרטם האחרון של קלארק גייבל ומרילין מונרו. גייבל מת מהתקף לב ימים ספורים אחרי סוף הצילומים, מונרו הלכה לעולמה שנה מאוחר יותר. גם שחקני המשנה מונטגומרי קליפט ותלמה ריטר לא האריכו ימים והלכו לעולמם לפני סוף העשור. מונרו הייתה בת 36 במותה, קליפט היה בן 45.
• מרד נעורים (1955): ג'יימס דין נהרג בתאונת דרכים לפני יציאת הסרט, בגיל 24. סאל מינאו נרצח עשרים שנה מאוחר יותר בגיל 37. נטלי ווד טבעה בנסיבות מסתוריות בגיל 43. שחקן המשנה ניק אדמס מת ממנת יתר בגיל 36.
• פולטרגייסט (1982): דומיניק דאן, ששיחקה את האחות הגדולה דיינה פרילינג, נרצחה על ידי חברה לחיים כחצי שנה אחרי יציאת הסרט וימים ספורים לפני יום הולדתה ה-23. שני שחקנים שהשתתפו בסרט האמצעי בטרילוגיה, ויל סמפסון וג'וליאן בק, הלכו לעולמם בסמיכות ליציאתו. הת'ר או'רורק, האחות הצעירה קרול אן בכל שלושת סרטי הסדרה, מתה ממחלה נדירה בגיל 12, לפני סיום צילומי הסרט השלישי.

הלילה תיקלט בקפה ברזילי די.ג'יי. Klute. אתמול דיבר המרצה הנרי אונגר, במסגרת הקורס שלו על רומן פולנסקי, על הסרט Klute, שנקרא בעברית נערת הטלפון והבלש. צירוף מקרים?

Klute הוא אחד הסרטים המרכזיים של שנות השבעים, לדעתי העשור הטוב ביותר שהיה לקולנוע מאז ראשיתו. לפני שש-שבע שנים הוא גם היה אחד הסרטים האהובים עליי. לא ראיתי אותו מאז ואולי הגיע הזמן. זהו אחד ממותחני הפרנויה הראשונים, ז'אנר שהיה פופולרי בהוליווד לאורך שנות השבעים. זהו מסמך היסטורי, סרט שמתעד בזמן אמת את ההתפכחות מהאופוריה של הסיקסטיז והמעבר של אמריקה משנות השישים לשנות השבעים על כל השלכותיו החברתיות והתרבותיות. זהו גם הסרט שהמציא את ג'יין פונדה, שהייתה עד אז ידועה ככוכבנית סוג ג' ובת-של-אחות-של. היא זכתה על Klute בראשון מבין שני האוסקרים שלה והפכה באמצעותו לאחת הדמויות המרכזיות של העשור.

ויש גם עלילה. הבלש ג'ון קליוט (דונלד סאתרלנד) חוקר את היעלמות חברו ונעזר לשם כך בזונה הניו יורקית ברי דניאלס (ג'יין פונדה). השם המקורי של הסרט מדגיש את תפקידו של הבלש, השם העברי מזכיר את שניהם ומפספס את הנקודה. למרות שקליוט הוא לכאורה גיבור הסיפור, הבמאי באופן וירטואוזי דוחק אותו הצידה לאורך כל הסרט כדי להתרכז דווקא בדניאלס. הוא יוצר דמות נשית מורכבת, מלאה, מרתקת. בדיוק התכונות אותן מייצג שם כמו נערת הטלפון והבלש עבור הצופה הממוצע.

סרטו של ויליאם פרידקין, Sorcerer (עליו כתבתי בעבר כאן), מתחיל בסדרה של אפיזודות המתארות את חייהם הקודמים של גיבורי הסרט ואת הסיבות בגללם מצאו את עצמם בכפר נידח בג'ונגלים של אמריקה הלטינית. האפיזודות מסבירות למה כל אחד מהם הפך לפליט מרצון: הצרפתי הסתבך בפרשיית מעילת כספים, האמריקאי נמלט משוד כושל שנגמר במרחץ דמים. הערבי היה שובב עוד יותר. להלן קטע מתוך הסרט שמתרחש כולו ברחובות ירושלים. להוציא אקסודוס, שתיאר טרור יהודי לפני הקמת המדינה, זהו עד כמה שידוע לי הייצוג הראשון בקולנוע הזר של טרור במדינת ישראל.

השפעתו של הקרב על אלג'יר מאוד בולטת בסצנה זו. אלג'יר שימש בזמנו כמודל וכלי עזר עבור אש"ף. המציאות חיקתה את האמנות, ובצעד אירוני משהו פרידקין משתמש בטכניקות קולנועיות דומות כדי ליצור אמנות שמשקפת את אותה המציאות חזרה.

שתי ביקורות גרועות שכתבתי לשני סרטים גרועים באתר של עכבר העיר: להסתדר בחיים ונשיקה אחרונה.

• (The Passion of the Christ (2004 הפסיון של ישו
• (Copkiller (1983 מושחת
• (Bad Timing (1980 שאלה של זמן
• (Party Girl (1958 נערת מסיבות
• (Brothers of the Head (2005 אחים בראש
• (A Letter to Three Wives (1949 מכתב לשלוש נשים
• (Cheyenne Autumn (1964
• (Big Daddy (1999 ביג דדי
• (Brick (2005 בריק
• (Bobby (2006 בובי
• (The Lusty Men (1952
• (This Film Is Not Yet Rated (2006
• (Blood Diamond (2006 לגעת ביהלום

הפסיון של ישו הוא סרט אלים. מאוד. אבל זוהי אלימות מזן חדש ולא מוכר. היא כל כך מוגזמת, כל כך מונוטונית, כל כך חוזרת על עצמה שהיא לא ממש קולעת למטרה ואני בספק אם היא בכלל אמורה לקלוע. גיבסון הצליח לייצר שעתיים של סבל ועינויים שנראים כמו הדבר הבאנאלי והמשעמם ביותר בעולם. זה לא נורא מפתיע - הרגעים המעטים שאינם מתרכזים באלימות עוסקים ברובם בהתמקחות בין היהודים לרומאים על גורלו של ישו. למעשה זהו סרט על ביורוקרטיה.

השפעתו של פדריקו פליני ניכרת בפסיון. החשוד המיידי הוא אולי סטיריקון, בגלל הקרבה בזמן ומקום, והקטע הפליני-אסקי ביותר היא הסצנה בארמונו של הורדוס. אבל תכונות שמזוהות עם פליני כמו קלוז אפים על פרצופים גרוטסקיים, סצנות המונים מבולגנות וערבוב בין מציאות לחלומות וזכרונות, מורגשות לכל אורך הסרט.

לכבוד רפרט שאני אמור לעשות עבור קורס נידח באוניברסיטה, אני עובר על סרטים שמציעים מבט זר על המציאות הישראלית. ביניהם מצאתי את הקטע הבא מתוך Women of the World, סרטם משנת 1963 של פרנקו פרוספרי וגלטיירו ג'קופטי. הסרט הוא דוקומנטרי במובן הרחב של המילה. הוא משתייך לז'אנר ה"מונדו", שהיה פופולרי לאורך שנות השישים החל מ-Mondo Cane (עולמו של כלב) של זוג הבמאים האיטלקים. סרטים אלה ביקשו לתעד שלל שטויות אקזוטיות מרחבי העולם עם דגש על אירועים פיקנטיים, סקס ואלימות.

בקטע הבא מנסים פרוספרי וג'קופטי (בעזרת הקריין פיטר יוסטינוב) להציג לקהל הבינלאומי את צבא ההגנה לישראל, שהיה כנראה בשנות השישים אחד הצבאות הבודדים שגייס לשורותיו נשים חיילות. אקזוטי, פיקנטי, ובעיקר פטריוטי מאוד. מסמך אנושי מרגש.

מחר מתחיל בסינמטק תל אביב פסטיבל הקולנוע הבריטי השנתי. יבול הסרטים החדשים נראה די דליל, אבל יש מספר הפתעות גדולות בין הסרטים הבריטיים הקלאסיים שמוקרנים במסגרת הפסטיבל. העיקרית היא מיני-רטרוספקטיבה של הבמאי ניקולס רוג, אחד היוצרים האהובים עליי. רוג נולד ב-1928 והוא פעיל עד עצם היום הזה. מאז אמצע שנות השמונים חל פיחות במעמדו ובתקציבי סרטיו, אבל עד אז, לאורך שנות השבעים ותחילת השמונים, הוא יצר כמה מהסרטים הטובים והמעניינים שאני מכיר.

אחרי קריירה פורה בצילום - הוא צילם כמה מהסרטים האיקוניים של שנות השישים - רוג פנה לבימוי ב-1970 וביים יחד עם דונלד קאמל את מופע. אך נהוג לחשוב שקאמל אחראי על רוב עבודת הבימוי בסרט זה (כתבתי עליו כאן) וסרטו הראשון של רוג כבמאי הוא לשוטט מ-1971. הפסטיבל מקרין את ארבעת סרטיו הראשונים של רוג, החל מלשוטט ועד שאלה של זמן מ-1980. כולם עוסקים בסתירות והתנגשויות אלימות בין ערכים מנוגדים (טבע מול תרבות, מיסטיקה מול היגיון, יצרים מול שכל), רובם מכילים אלימות וסקס קשים. אך יש בהם הרבה יותר מאקספלואטציה. אלה סרטים אינטליגנטיים שחודרים עמוק ואינם יוצאים מהראש זמן רב, מלאים בתובנות מצמררות ודימויים עוכרי שלווה. בכל סרט יש לפחות אלמנט אחד שהופך אותו לצפיית חובה: הצילומים המדהימים של המדבר האוסטרלי והסוף שובר הלב של לשוטט, סצנת הסקס המפורסמת וסצנות המתח והאימה הפחות מפורסמות בהמבט, הופעתו הטובה ביותר של דיוויד בואי בהאיש שנפל מכוכב אחר, ושל תרזה ראסל הנשכחת (שהייתה אישתו ושחקניתו הקבועה של רוג) בשאלה של זמן. רוצו לראות.

רוצו לראות גם את שניים לדרך, הקומדיה הרומנטית מ-1967 שמוקרנת במסגרת בחירת השגריר. אולי קומדיה רומנטית היא הגדרה קצת מטעה. זהו אחד הסרטים הציניים והריאליסטיים שנוצרו בז'אנר המפוקפק הזה, כל מה שהצד שלו הצד שלה ניסה לעשות ולא הצליח. והסרט נותן לאודרי הפבורן את אחד התפקידים הטובים ביותר שלה, ואחד האחרונים שבהם. היא הייתה אז בת 38 ושבה למסך רק פעמים ספורות לאורך שנות השבעים והשמונים.

מבין הסרטים החדשים המוקרנים במסגרת הפסטיבל, אנסה לראות את אחים בראש, קיצוצים, נערי היסטוריה, גלסטונברי, והחיים והמתים.

ושימו לב שאנתולוגיית הפורנו Destricted (עליה כתבתי כאן) מוקרנת בסינמטק מספר פעמים החודש תחת השם ללא גבולות.

ביקורת שכתבתי עבור עכבר העיר לדי.וי.די. של מיאמי וייס, סרט כל כך גרוע שלקח לי שתי צפיות רק כדי להבין שהוא בעצם די מוצלח.