שטויות מהארכיון
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום ראשון, 4 פברואר 2007 בשעה 4:33
לאחרונה אני קורא באובססיביות את כל מה שאני יכול למצוא על סרטי פרי-קוד, אותם סרטים שנוצרו בתחילת התקופה המדברת והקדימו את מה שאנחנו קוראים לו הקולנוע הקלאסי. התקופה אליה אני מתכוון הם השנים 1930-1934, וההבדל בין הסרטים האלה לבין כל מה שיצא מהוליווד בשלושים השנים שאחרי הוא של שמיים וארץ. אלה היו סרטים גסים, בוטים, ציניים, שלא פחדו לעסוק בסקס, בגזע, במעמד, בפוליטיקה. ואז, ביולי 1934, נכנס לתוקף קוד ההפקה, או בשמו העברי הצנזורה, והכל נגמר.
נוצרו בתקופה הזו מאות סרטים ורובם ככולם לא נגישים לצופה הממוצע. מעטים מהם יצאו בדי.וי.די., חלקם הגדול גם לא היה זמין גם לפני. אחרי 1934 סרטים רבים נגנזו, או נערכו מחדש כדי להתאים לסטנדרטים הנשגבים של הצנזור. ערוץ TCM (האמריקאי, לא הגרסה המסורסת שמשודרת בישראל) הוציא בחודש דצמבר האחרון מארז די.וי.די. המכיל שלושה מהם. צפיתי בשלושתם, ולא הייתי מפחד להכריז על שניים מהסרטים כיצירות מופת. אמנם יצירות מופת מינוריות, אבל אמיתיות לחלוטין. Red-Headed Woman בכיכובה של ג'ין הארלו הוא יוצא הדופן היחיד, מעשייה די אינפנטילית ומטופשת על אישה עם תיאבון בריא לסקס וכסף. Baby Face, ששודר בהצגה שנייה לפני שנים רבות בגרסה מצונזרת, הוא גרסה הרבה יותר בוגרת ומתוחכמת לכמעט אותו הסיפור, עם ברברה סטנוויק המהפנטת בתחילת דרכה. אבל המציאה הגדולה היא דווקא סרט ללא כוכבים גדולים, Waterloo Bridge של ג'יימס וייל, הבמאי המיתולוגי אותו גילם איאן מק'קלן בדרמה אלים ומפלצות. אנסה לכתוב על הסרט הזה בהרחבה בימים הקרובים.
והנה שטות מהארכיון הפרטי שלי, קטע שהעליתי ל-YouTube מתוך סרטו של ארנסט לוביטש Design for Living מ-1933. זוהי סצנת הפתיחה בה מצטלבות דרכיהן של שלושת הדמויות הראשיות.
0 תגובות
קטגוריות: כולל וידאו,כללי,קלאסי,שנות השלושים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
אין תגובות.