גרסת הבמאי
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום רביעי, 21 פברואר 2007 בשעה 22:19
עד לפני כמה שנים הכרתי פחות או יותר כל קליפ ששודר ב-MTV. עכשיו אין לי מושג מה קורה שם. או ב-M2, שלא לדבר על שאר ערוצי המוזיקה שאני אפילו לא זוכר את שמם. יכול מאוד להיות שאנחנו בעיצומו של רנסאנס מטורף של וידאו-קליפים ואני לא יודע עליו.
אבל איכשהו לא הצלחתי להימנע מלראות כמה מהקליפים האחרונים של סמואל באייר, אותם עשה עבור גרין דיי, דה סטרוקס, ואחד בשם ג'סטין טימברלייק. "ג'סטין טימברלייק?", שאלתי את עצמי. לפני עשור פלוס-מינוס, באייר היה אחראי על כמה מהקליפים הבולטים של שנות התשעים, ובראשם Smells Like Teen Spirit של נירוונה. מה קרה לו בין לבין? איך אפשר להסביר את הפרויקטים שלו מהשנים האחרונות, בהם הוא מפגין כל כך הרבה מיומנות וכל כך מעט כישרון? איך הוא הגיע מהפשטות הנפלאה של Come to My Window לנפיחות המביכה של Wake Me Up When September Ends? מה הקשר בין Zombie למשהו כמו What Goes Around?
ליהוק של שחקנים צעירים ואופנתיים בולט למדי בקליפים של באייר: ג'יימי בל ואוון רייצ'ל ווד, לו פוצ'י וקלי גרנר, וגם סקרלט ג'והנסון. אבל כבר באמצע שנות התשעים אלייז'ה ווד השתתף ב-Ridiculous Thoughts וג'ולייט לואיס ב-Come to My Window. ההבדל הוא לא עצם ההופעה של שחקני קולנוע בווידאו-קליפים אלא באופן שבו באייר משתמש בהם. בעוד בקליפים המוקדמים נוכחותם של השחקנים תרמה ליצירות, בחדשים היא מחבלת בהן. הכוכבים האורחים הפכו לכוכבים נקודה, הקליפים הפכו למיקרו-אפוסים מגוחכים, ובאייר לבמאי פיצ'רים מתוסכל.
אבל האם זקנתו של באייר באמת מביישת את נעוריו? בעזרתו האדיבה של YouTube אפשר לנקב כמה חורים גם בתיאוריה הזאת. הנה גרסה מוקדמת של Smells Like Teen Spirit, שהיא למעשה גרסת הבמאי של באייר. ההבדל בינה לבין הגרסה שכולנו מכירים, ועליה פיקח קרט קוביין עצמו, הוא של שמיים וארץ.
0 תגובות
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
תגובה מאת בלעם
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 22:19
תוכל לפרט קצת על ההבדלים בין הקליפים? הסתכלתי על שתי הגרסאות. אני רואה הבדלים, אבל לדעתי הם קטנים. מדוע אתה חושב שהם הבדלים של שמיים וארץ?
תגובה מאת דניאל פאיקוב
התגובה נכתבה ביום יום רביעי, 21 פברואר, 2007 בשעה 22:19
אולי זה רק אני, אבל לדעתי הגרסה של באייר היא משמעותית פחות קודרת ויותר קלילה, עם ניסיונות להתחנף לקהל ולהצחיק שהם לדעתי די צורמים. הגרסה של קוביין מציגה תפיסת עולם קוהרנטית ומורכבת שתואמת באופן מושלם לשיר, הגרסה של באייר היא אוסף של גימיקים.