Good Shepherd, Good German, German Shepherd
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום שני, 21 מאי 2007 בשעה 4:23
שני סרטים. אחד ישן, אחד חדש. אחד בריטי, אחד אמריקאי. אחד איזוטרי ודל תקציב, אחד הפקה הוליוודית עם במאי-כוכב ושחקנים בעלי שם. שניהם מצולמים בשחור לבן, שניהם עוסקים במלחמת העולם השנייה, שניהם מנסים לשחזר גם את המראה וגם את התכנים של סרטי התקופה. Overlord של סטוארט קופר והגרמני הטוב של סטיבן סודרברג.
הגרמני הטוב הוא אחד הפרויקטים האמנותיים של סודרברג, במאי שדוגל בשיטת "אחד בשבילי, אחד בשביל האולפן" שהייתה פופולרית בהוליווד של אמצע המאה שעברה. מאז תקופת השפל שלו בשנות התשעים, סודרברג מנסה לשלב בין סרטי ז'אנר מסחריים לסרטים שפונים לקהל מצומצם יותר. וכך, בין אושן 12 לאושן 13, הספיק לביים גם את Bubble דל התקציב והניסיוני, וגם את הסרט הנ"ל. למרות שהגרמני נראה על פניו כדרמת אוסקרים סטנדרטית, עם תקציב מכובד ושחקנים כמו ג'ורג' קלוני, קייט בלאנשט וטובי מגווייר, זהו למעשה סרט אישי, ואולי אישי מדי. סודרברג משחזר את הסגנון ההוליוודי הקלאסי על בוריו: הסרט מצולם בשחור לבן, באולפן ולא בלוקיישן, עם עדשות וציוד סאונד שיכול היה להתקיים בשנות הארבעים. זוהי מעין דרמה בלשית ובה עיתונאי אמריקאי (קלוני) חוקר שחיתות בצמרת בברלין שאחרי סוף מלחמת העולם השנייה, יחד עם המאהבת שלו מהתקופה שלפני המלחמה (בלאנשט), שהפכה בינתיים לנערת ליווי. הסרט מודע לעצמו באופן קיצוני, וכל כמה סצנות עורך מחווה לפילם נואר קלאסי אחר. פעם זהו יחסי חוץ, פעם קזבלנקה, פעם האדם השלישי. אפילו צ'יינה טאון מגיח להופעת אורח קצרה. אך מרוב המחוות לא נשאר יותר מדי סרט. הדמויות פלקטיות, הסיפור לא מעניין, האמירות על עמימות מוסרית לא משכנעות. אפילו הצילומים (סודרברג עצמו צילם תחת שם בדוי) נראים יותר עמוסים ומכוערים מאשר אסתטיים או אקספריסיביים. הבמאי דואג לשלב אלמנטים שלא הייתם יכולים לראות בקולנוע של שנות הארבעים, כמו אלימות קשה, סקס בוטה ושפה גסה, אך כל אלה תורמים לסרט רק עד רמה מסוימת. קלוני ובלאנשט קורסים תחת המשחק המנייריסטי והסרט מתעורר לחיים רק כאשר טובי מגווייר (בתפקיד חייל אמריקאי שטני) או רובין וייגרט מדדווד (בתפקיד זונת משנה) מופיעים על המסך.
Overlord של סטוארט קופר הופק ב-1975 וכמעט ולא נראה על המסכים עד עצם היום הזה. הוא קיבל מספר פרסים בפסטיבל ברלין של אותה שנה, אך זכה להפצה מצומצמת בלבד, נעלם, הוקרן בערוץ Z המיתולוגי בשנות השמונים, ונעלם שוב. רק לאחרונה יצא הסרט בפורמט די.וי.די. והפך לנגיש לכל. תוכלו למצוא כתבה מפורטת יותר מאת פבלו אוטין באתר של האוזן השלישית כאן. Overlord מספר את סיפורו של חייל בריטי מיום הגיוס ועד היציאה לקרב, תוך שהוא עושה שימוש נרחב בצילומים דוקומנטריים מתקופת מלחמת העולם השנייה. השילוב בין הבדיוני לתיעודי קרוב לשלמות, והסרט משכיל להציג סיפור אנושי קטן ובאנאלי שהוא בו זמנית תיאור מודרניסטי וכמעט מופשט של המלחמה כולה. מיוחד, מרגש, מומלץ.
להלן קטע קצר מתוך הסרט התיעודי ערוץ זי: אובססיה מופלאה, המתאר את הגילוי המחודש של Overlord.
0 תגובות
קטגוריות: דרמה,כולל וידאו,כללי,מתח,פילם נואר,קולנוע אירופאי,קלאסי,שנות האלפיים,שנות הארבעים,שנות השבעים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
תגובה מאת א"ש
התגובה נכתבה ביום יום שני, 21 מאי, 2007 בשעה 4:23
ראיתי עכשיו את הגרמני הטוב, ויותר מכל נזכרתי בניסוי של גאס ון-סנט לשחזר את פסיכו שהוכיח בין היתר שאי אפשר ליצור אינסטנט-קלאסיקות. לא משנה כמה תשחזר את הצילום, המשחק, הנושא ועוד, קלאסיקות לא נוצרות בכוח אלא בראי הזמן. אפשר לתת לפסל-אמן איזמל ופטיש מהתקופה של מיכאלאנג'לו וגוש שיש מהסוג שמיכאלאנג'לו השתמש בו אבל עדיין לא יצא לך יצירת מופת כמו "דוויד" לא משנה כמה האמן מוכשר וחקר את הטכניקות של מיכאלאנג'לו במשך שנים.
לכן לא התאכזבתי מהסרט, שפשוט לא עבד, כי ממילא לא ציפיתי שהניסיון של סודרברג יצליח, אבל בניגוד לגאס ואן-סנט שמלכתחילה עשה את פסיכו כניסוי, נדמה שסודרברג ניסה לעשות "דוויד".
תגובה מאת דניאל פאיקוב
התגובה נכתבה ביום יום שני, 21 מאי, 2007 בשעה 4:23
את "פסיכו" של ואן סאנט לא ראיתי מאז שיצא, לפני קרוב לעשור. זה אכן ניסוי, אבל לעניות דעתי מהות הניסוי לא הובנה עד עצם היום הזה. ואן סאנט לא ניסה לשחזר את "פסיכו" ואת הקסם שלו, או ליצור אינסטנט-קלאסיקה, או אפילו לעשות סרט מיושן בכוונה כמו סודרברג. ואן סאנט עשה רימייק "מושלם" שסוטה מהמקור בצורה כל כך קיצונית שהוא לא עובד, לא יכול לעבוד, ולדעתי גם לא אמור לעבוד. זה שהסרט הוא רימייק שוט-ביי-שוט לא אומר שהבמאי לא יכול להשפיע על אלמנטים הרבה יותר קריטיים ממיקום מצלמה. כמו למשל טון, כמו למשל ליהוק.
תגובה מאת א"ש
התגובה נכתבה ביום יום שני, 21 מאי, 2007 בשעה 4:23
אני זוכר ביקורת של רוג'ר איברט על החידוש של פסיכו, והוא השווה בחיבה את ואן-סנט למבוגר שמרחיק חפצים מסוכנים מילדים, כלומר מן הסתם מתישהו מישהו יחשוב על הרעיון הדבילי לעשות רימייק לפסיכו, אז לפחות שזה יהיה מישהו אחראי.