העדשה האדישה

חברי תומר פאלק הלך לעולמו בלילה של יום שישי, ה-22 ביוני. יהי זכרו ברוך.

• (The Namesake (2006 עניין של שם
• (Once Upon a Time in the West (1968 היו זמנים במערב
• (The Love God? (1969
• (Harsh Times (2005
• (In the Cut (2003 תשוקה חותכת

עבור עבודת סמינר שאני כותב בנושא קולנוע יהודי, צפיתי בסרטה של ג'ואן מיקלין סילבר, רחוב הסטר. העבודה תעסוק בסרטים המתארים את חוויית המהגרים היהודים בארה"ב של סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, ורחוב הסטר הוא אחד הבודדים שמתמקדים בהווי הזה. הסרט הוא הפקה עצמאית מ-1975, מצולם בשחור-לבן ומשתתפים בו שחקנים אלמוניים למדי. בניגוד לסרטים כמו מצחיקונת והיו זמנים באמריקה, הוא מתאר לא את הדור השני של המהגרים, המבוסס יחסית והמעורה בתרבות המקומית, אלא את הדור הראשון של שנות ה-1890. גיבורי רחוב הסטר הם גברים ונשים צעירים שהיגרו לארה"ב שנים ספורות לפני כן, חסרי משפחות או כאלה שהשאירו את משפחותיהם מאחור. הם מתגוררים בגטו היהודי של הלואר איסט סייד, מתפרנסים בקושי רב, וחולמים על התבוללות. את מקום המסורת תפסה בחייהם תרבות הפופ של התקופה, הם מדברים באנגלית קלוקלת הנשמעת לדעתם כמו סלאנג עדכני, ובזים לארץ מוצאם ולערכים שהיא מייצגת. בקטע הווידאו הבא הם זוכים לביקור בלתי צפוי של מבקר מחו"ל המזכיר להם את חייהם הקודמים.

• (Mr. Brooks (2007 מיסטר ברוקס
• (Hester Street (1975 רחוב הסטר
• (Funny Girl (1968 מצחיקונת
• (Time Code (2000 טיימקוד
• (Bubble (2005
• (In the Land of Women (2007 לך תבין נשים
• (Full Frontal (2002 עירום מלא

שתי ביקורות חדשות באתר של עכבר העיר: המלכה המאכזב ואושן 13 המיותר.

• (I Am a Fugitive from a Chain Gang (1932
• (The Stuff (1985
• (Flandres (2006 פלנדריה / פלנדרס
• (Zodiac (2007 זודיאק

לפני מספר ימים הוקרן בסינמטק פלנדריה (פלנדרס), סרטו של הבמאי הצרפתי ברונו דומון. זהו הסרט הרביעי של דומון, השלישי מבין סרטיו שזוכה בפרס בפסטיבל קאן, והראשון שאמור לזכות להפצה מסחרית בישראל.

כפר צרפתי נידח. רוב אוכלוסיית הגברים הצעירים נשלחת למלחמה בארץ רחוקה. רגע לפני שהם יוצאים לדרך, מנהלים שני חיילים לעתיד משולש רומנטי עם אחת מבנות הכפר. קשה לקרוא לו רומנטי. כמו בסרטיו הקודמים של דומון, הדמויות הם אנשים חסרי תחכום, פרימיטיביים, בהמיים. היחסים ביניהם נטולי אהבה, הפרידה נטולת סנטימנטים.

בקאט מצמרר אחד, חותך דומון מחורף לקיץ, מכפר אירופאי למדבר מזרח תיכוני, משממה אחת לאחרת. החיילים הגיעו ליעד והם מבלים את זמנם בהתנגחויות וריבים קטנוניים. אף אחד לא מדבר על המלחמה, על המשמעות שלה, על האויב. אף אחד לא מדבר, נקודה. הקולנוע של דומון הוא קולנוע של השטחה – הגיבורים עילגים, הרגעים הדרמטיים לא קיימים, סצנות מסתיימות לפני או מתחילות אחרי שהגיעו לשיא. בצורה זו הוא מציג בפנינו סקס בלי רגש, מלחמה בלי אידיאלים, חיים בלי משמעות.

אבל כל הוואקום המוסרי והרגשי הזה, נחמד ככל שיהיה במנות קצובות, מתחיל לקרטע כשהוא נמתח על פני שעה וחצי. תוך ארבעה סרטים, דומון הביא לכדי שלמות סגנון קולנועי ייחודי. בחיי ישו זה היה חדשני, באנושיות התוכן הרדיקלי הלם את הסגנון, ב-Twentynine Palms הפרובוקציות הזולות היו בעלות חן מסוים. בפלנדריה, הפואנטה הדלה לא לגמרי מצדיקה את הביצוע המרשים.

אתמול צפיתי בפעם השנייה בזודיאק של דיוויד פינצ'ר. זוהי בפירוש יצירת מופת, ואני עדיין לא יודע איך להסביר אותה. ניסיתי בביקורת שכתבתי עבור עכבר העיר, ואולי ייקח לי עוד כמה צפיות כדי לנסות שוב. הפעם התעמקתי בסרט קצת יותר ושמתי לב לאלמנטים אחרים. הסרט עוסק, בין השאר, באובייקטיביות מול סובייקטיביות, אינדיבידואליזם מול קונפורמיזם, שכל מול אינטואיציה, ובחוסר היכולת שלנו לפשר ביניהם. אף פעם. בצורה חדה ומדויקת מתאר פינצ'ר את העולם שבנינו לעצמנו ואנחנו חיים בתוכו, אבל לא מסוגלים לתפקד בו. רוצח הזודיאק מרחף מעל העולם הזה אבל הוא לא האנטגוניסט. הוא רק אדם שהצליח לגרום למערכת לשרת את צרכיו.

רבי אברהם במערב הפרוע, סרטו של רוברט אולדריץ' מ–1979, פועל במספר ז'אנרים במקביל. זוהי קומדיה אתנית, קומדיית "זר בארץ זרה" (fish out of water), סרט מסע, סרט חברים (buddy movie), מערבון. מיזוג הז'אנרים הבלי שגרתי מוכתב על ידי שתי הדמויות הראשיות, רב פולני שמהגר לארה"ב בתקופת המערב הפרוע וקאובוי/פושע מקומי במסורת האנטי-מערבונים של שנות השישים והשבעים. הפגישה בין שתי הדמויות יוצרת קונפליקט בין שתי התרבויות שהם מייצגים (מזרח ומערב, אירופה וארה"ב, יהדות ונצרות/אתאיזם) ומספקת בסיס גם למרכיב הקומי וגם לדרמטי של הסרט.

למעשה, למרות הקונספט הדבילי במתכוון שהיה מתאים יותר לקומדיה קלילה, הסרט פונה לכיוון דרמטי יותר. לאורך הסרט, ובעיקר בסצנות המוקדמות, הבמאי רוברט אולדריץ' מנטרל את הקומדיה באמצעות הגזמות, ברוטאליות, אלימות פיזית ונפשית קיצונית יותר מהצפוי. אולדריץ' השתמש בטקטיקה דומה בסרטו הקודם, The Choirboys מ–1977, שם הפעיל אותה לצרכי ביקורת חברתית. ברבי אברהם ניטרול הקומדיה מעמיק את הדרמה, יוצר תגובה רגשית חזקה ומורכבת יותר. במקום להפוך את רבי אברהם למושא לגלוג, גישה חריגה זו יוצרת הזדהות רבה יותר עם הדמות.

כוכב הסרט, ג'ין ויילדר, היה באותה תקופה שחקן של פארסות נמוכות כגון סרטיו של מל ברוקס. ברבי אברהם, המשחק שלו עדיין מוחצן ותיאטרלי, אך הוא מגלה רבדים בלתי צפויים. דמותו של אברהם מתחילה את הסרט כלא-יוצלח סטנדרטי. הוא נאיבי, לא פופולרי בקהילה שלו, לא גדול בתורה. אבל במהלך הסרט ובעקבות הקונפליקט עם החברה המארחת, מגלה רבי אברהם עמוד שדרה מוסרי שהופך אותו לדמות חזקה, מעוררת הזדהות, כמעט הרואית. היהדות מוצגת לא כגורם חונק ומגביל אלא משחרר. בניגוד לדמויות האחרות, המתקיימות בוואקום מוסרי, הדת היהודית מעניקה צורה ומשמעות לחייו של אברהם, וגם מאפשרת לו את החופש להיות מושפע מהתרבות האמריקאית (והאינדיאנית, והאיימיש). זהו לא שוטה קדוש דמוי פורסט גאמפ, אלא דמות מורכבת ואנושית במידה מפתיעה.

האמונה ביכולת של נציגי תרבויות בעלות ערכים מנוגדים לתקשר אחד עם השני, ללמוד אחד מהשני, לסייע אחד לשני, מוצגת בצורה רגישה ומשכנעת. אולדריץ' הוא במאי ציניקן, אך לא יצר הפעם סרט ציני. הציניות מקבלת ביטוי אך מוצגת בקונטקסט רחב יותר, בתור קונטרפונקט לנקודת המבט ההומניסטית של הסרט.

• (Pirates of the Caribbean: At World's End (2007 שודדי הקאריביים: סוף העולם
• (Pirates of the Caribbean: Dead Man's Chest (2006 שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת
• (Brute Force (1947
• (What Is It? (2005
• (Ocean's Thirteen (2007 אושן 13
• (The Frisco Kid (1979 רבי אברהם במערב הפרוע
• (Gentleman's Agreement (1947 הסכם ג'נטלמני