תגובות אחרונות:

תפריט ראשי:



חיפוש באתר

נושאים

ארכיב

הרשמה לעידכונים


הכנס כתובת אימייל כאן:


באדיבות FeedBurner

ארכיב עבור ספטמבר, 2007

סרטי השבוע - 23.09.07

סרטי השבוע - 16.09.07

Kiss the Rain

כשעוסקים בפילמוגרפיה של הבמאי הנשכח פרנסיס פורד קופולה, נהוג בדרך כלל להתחיל מהסנדק, סרטו מ-1972. הדקדקנים יציינו גם את התסריט זוכה האוסקר שלו לפאטון, שעלה לאקרנים שנתיים קודם לכן. מה עשה קופולה לפני גיל שלושים? תוכלו למצוא בעיקר אזכורים מעורפלים לעבודתו עבור מפיק הטראש המיתולוגי רוג'ר קורמן, ואולי גם לדמנטיה 13, סרטם היחיד של קופולה-קורמן שזמין כעת לצפייה ביתית. למעשה, הסנדק היה סרטו השישי במספר של קופולה כבמאי, התשיעי במספר אם מחשיבים את הסרטים עבורם ביים סצנות בודדות בלבד.

לאורך שנות השישים, היה אחראי קופולה על שתי יצירות חשובות. Finian’s Rainbow, המחזמר הנפוח בכיכובו של פרד אסטר אותו ביים עבור אולפני וורנר, הוא לא, עד כמה שידוע לי, אחד מהם. שני הסרטים הם You're a Big Boy Now, מעין גרסה משודרגת של הבוגר שהושלמה שנה תמימה לפניו, ואנשי הגשם, סרט מסע דל תקציב שהיה בן דוד מרוחק (ונשי) של אדם בעקבות גורלו.

עקרת בית מאפסטייט ניו יורק לוקחת סטיישן ווגון ויוצאת לדרך. היא משועממת, היא תקועה בנישואים חסרי עתיד, היא בהריון עם ילד שהיא לא ממש רוצה לגדל. היא נכנסת לרכב ונוסעת מערבה, בלי יעד מוגדר מראש. במהלך מסעה היא פוגשת שחקן פוטבול פגוע מוחין (ג'יימס קאן) ושוטר פגוע רגשית (רוברט דובאל). אחד מהם יהווה עבורה תחליף בן, השני תחליף בעל. No matter where you go, there you are.

את עקרת הבית, נטלי, מגלמת שירלי נייט, שחקנית נשכחת שהייתה מועמדת פעמיים לפרס האוסקר בתחילת שנות השישים. תפקידה החשוב האחרון היה בהכי טוב שיש, בו שיחקה את אמה של הלן האנט. באנשי הגשם המשחק שלה הוא ללא דופי, ושל קאן, ושל דובאל. אבל הסרט חוטא במודעות עצמית גסה מדי. הסגנון משוחרר, ספונטני, כמו-מאולתר, אבל התוכן רחוק מזה. המסלול של נטלי הוא סכימטי, דטרמיניסטי, גורלה מוכתב מראש. בצירוף עם הצילומים היומרניים של ביל באטלר (מלתעות), הסרט מקבל נופך מתנשא. אנשי הגשם הוא בעל ערך היסטורי רב - סרטים מודרניים השואפים לאסתטיקה של סיקסטיז-סבנטיז מחקים אותו ולעיתים רק אותו - אך ערך אמנותי מועט. המסע של קופולה נגמר בדד אנד.

סרטי השבוע - 09.09.07

תפוס ת'גלים

הסרטים של השנים האחרונות הולכים וגדלים. או שמא מתנפחים. קומדיות קלילות עוברות את השעתיים, דרמות קטנות ואינטימיות נושקות לשלוש. איך אפשר בכלל להתייחס לסרט באורך המופרך של 73 דקות?

אבל אפשר. ב-Crime Wave של אנדרה דה טות אין אף לא שנייה אחת מבוזבזת. שוד, מוות, סחיטה. הסרט מתקתק כמו שעון. דה טות למד כמה טריקים מאוסטרו-הונגרי אחר שהיה פעיל באותם השנים בהוליווד, אוטו פרמינגר. כמו בסרטי הפילם נואר של פרמינגר, הגישה היא צינית, קרירה, רציונלית, מעט מרוחקת. הגיבור מבצע טעות, ואז עוד אחת, ועוד אחת, והלולאה הולכת ומתהדקת סביב צווארו. המשטרה עושה את עבודתה, עולם הפשע את עבודתו, והוא לכוד בין השניים. אין דרך החוצה.

דה טות, החתום על יותר משלושים סרטי קולנוע, כמעט ואינו מוכר לציבור הרחב. המורשת שלו מסתכמת בזוג אנקדוטות. הוא ביים את בית השעווה, סרט התלת-מימד המפורסם ביותר, מבלי שיכול היה, כעיוור בעין אחת, לראות בתלת-מימד בעצמו. והוא חלק את מיטתו עם ורוניקה לייק, אחת השחקניות היפות בתולדות הוליווד, במשך קרוב לעשור. לפי Crime Wave, היו לו, בין השאר, אי אילו כישורי בימוי. הסרט עשוי בשילוב מופתי בין אקספרסיוניזם מסוגנן לריאליזם קיצוני. הוא מותח, מטלטל, ובעיקר חולף מהר, תאונת פגע וברח קולנועית.

ושימו לב לצ'רלס ברונסון בתחילת דרכו. פעם קראו לו צ'רלס בוצ'ינסקי והוא ידע לשחק.

Oui ou merde

אמסטרדם, מוזיאון הקולנוע בפונדלפארק, רטרוספקטיבה לשחקנית רומי שניידר.

על מסכי הווידאו מוקרנים קטעים מתוך סרטי האסקפיזם הגרמניים בהם כיכבה שניידר לאורך שנות החמישים. ואז זה מתחיל.

חשיבותה של האהבה הוא עולם ומלואו, והוא עולם של סתירות. רומנטי ורווי דם, גס ואסתטי, ציני ושופע כנות. צלם פורנו (פאביו טסטי) מתאהב בכוכבת מותחנים סוג ז' (שניידר). כדי לזכות בליבה הוא, באופן אנונימי, מממן עבורה קאמבק - עיבוד תיאטרלי של ריצ'רד השלישי, עם קלאוס קינסקי בתפקיד המלך הגיבן. זה נגמר בבכי.

עם יציאתו ב-1975, חשיבותה של האהבה הפך לסרט פולחן, זיכה את רומי שניידר בפרס הסזאר, הזניק את הקריירה של הבמאי הפולני אנדז'יי זולאווסקי, ונשכח לחלוטין. הוא אינו זמין בדי.וי.די. בתרגום לעברית או אנגלית ואינו משודר בשום מקום אף פעם. אל תראו אותו.

סרטי השבוע - 02.09.07