You know how bitchy fags can be
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום שני, 1 אוקטובר 2007 בשעה 18:41
המעבר משנות החמישים לשנות השישים לא לקח שנה, ואולי גם לא עשור. אם ניתן לראות סימנים ראשונים של שינוי מגמה בתרבות ואמנות כבר באמצע שנות החמישים (זעקה, בדרכים, ארוחה ערומה), התהליך נמשך רחוק אל תוך שנות השישים ואף תחילת השבעים. קולנוע, ובייחוד הקולנוע ההוליוודי, הצטרף לחגיגה מאוחר והראה שינויים מהותיים מאוחר עוד יותר. לפני, אחרי, ותוך כדי יציאתן של יצירות חדשניות בזמנן כגון בוני וקלייד, חבורת הפראים ואדם בעקבות גורלו, הוליווד המשיכה באופן קבוע להפיק סרטים שיכלו להיראות מיושנים שני עשורים קודם לכן. דוריס דיי, התגלמות הקיטש של שנות החמישים, פרשה מהקולנוע ועברה לטלוויזיה רק ב-1968. בוב הופ, שריד של שנות השלושים והארבעים, המשיך להוציא את הקומדיות העבשות שלו על בסיס שנתי עד 1972.
סרטי ביניים כושלים אלה יכולים להיראות היום מרתקים יותר מסרטים שנחשבו בזמנו לפסגות היצירה. ניתן לראות בהם את הוליווד משתעשעת עם צעצוע חדש – המנטליות המתירנית החדשה של עידן קנדי וג'ונסון – בלי שיהיה לה שמץ של מושג מה לעשות איתו. שימו לב לעמק הבובות, סרטו של מרק רובסון מ-1967, מלודרמה טראשית על שלוש צעירות המנסות להצליח בתעשיות השואו-ביזנס הרצחניות של ברודווי והוליווד. הסרט מכיל את כל מה שצופה של שנת 1967 היה רוצה לראות על מסך הקולנוע – אם היה באזור גיל המעבר ולא מסוגל לקחת חלק, או אפילו להבין, את השינויים החברתיים של התקופה. מתירנות מינית, סמים, קודים מזעזעים של לבוש ואיפור.
סרטי אוסטין פאוורס לימדו אותנו לצחוק על שנות השישים בלי ממש לנסות להבין אותם. אבל מה, מצד שני, יש בעצם להבין פה. עמק הבובות הוא סרט גס, בוטה, לא אמין, מבוים בחוסר רגישות. אבל יש חוסר רגישות, ויש חוסר רגישות. איך למשל הייתם מתייחסים לסצנה הבאה:
אולי זוהי אקספלוטציה ואולי פשוט… סאטירה? אבל מי מושא הסאטירה ומי הנמען שלה? שפתיו של הסרט חתומות. שלוש שנים מאוחר יותר, ראס מאייר לקח את אותה התבנית העלילתית ויצר ממנה את מעבר לעמק הבובות. כמעט שלושה עשורים אחרי, פול ורהובן המשיך את אותו הקו התמאטי עם נערות שעשועים. אף אחד מהם לא עלה על הביזאריות של המקור.
0 תגובות
קטגוריות: דרמה,כללי,מחזמר,ניו הוליווד,סאטירה,שנות השישים
- שלח אל
- Del.icio.us -
- Meneame -
- Digg
תגובה מאת א"ש
התגובה נכתבה ביום יום שני, 1 אוקטובר, 2007 בשעה 18:41
והפרט המפורסם מ"מעבר לעמק הבובות" זה שהוא נכתב על ידי רוג'ר איברט
תגובה מאת דניאל פאיקוב
התגובה נכתבה ביום יום שני, 1 אוקטובר, 2007 בשעה 18:41
ואת "עמק הבובות" ביים מארק רובסון, שהיה בשנות הארבעים במאי מחונן של מתח ואימה ואחד הקבועים של ואל לוטון המיתולוגי.
תגובה מאת איתי
התגובה נכתבה ביום יום שני, 1 אוקטובר, 2007 בשעה 18:41
יפה כתבת.
מהם השוליים העמומים (לא בפוקוס) בקטע שהבאת של "עמק הבובות"?
אגב, לטעמי הסצינה עצמה מעניינת ואפילו יפה, יותר ממזעזעת. אבל לא ראיתי את הסרט אז חסר לי הקונטקסט.
[אם אני מכניס דוא"ל הוא מופיע? או שהוא מוסתר?]
תגובה מאת דניאל פאיקוב
התגובה נכתבה ביום יום שני, 1 אוקטובר, 2007 בשעה 18:41
השוליים הם כדי לסמן שמדובר בסיפור בתוך סיפור. נדמה לי שזוהי הפעם היחידה שהם מופיעים בסרט. והסצנה באמת יפה ומבוימת בצורה אפקטיבית, אבל הפער בין הסגנון לתוכן מאוד מובהק. ההשוואה ל"נערות שעשועים" אינה מקרית – גם כאן מדובר בבמאי מוכשר שלוקח חומר גלם נחות ועושה איתו דברים מטרידים ומעניינים.
הדוא"ל לא מופיע באתר, הוא זמין רק למנהל הבלוג.