ארכיב עבור 'עשה זאת בעצמך'
עשה זאת בעצמך: Idiocracy
סרטו הסאטירי של מייק ג'אדג' Idiocracy הוא טוב ורע, חכם ודבילי, מרתק ובלתי צפי. הסרט חושף את החברה האמריקאית (והייתי מוסיף: העולמית) כמטומטמת, שטחית, עצלנית, זולה, תרבות שאוכלת את עצמה וצוחקת כל הדרך אל האבדון. אין בזה שום דבר חדש. הסרט אומר דברים שנאמרו אינספור פעמים לפני, ולא מוסיף יותר מדי. מה שמיוחד בו היא הבוטות שבה הדברים נאמרים. הייתי משווה אותו למיס סאנשיין הקטנה (עליו כתבתי בעבר), והשניים אפילו חולקים את אותו הצלם, טים סורסטדט. אבל בעוד מיס סאנשיין משתדל בכל כוחו להוציא את עצמו מהעדר, לעמוד מבחוץ ולצחוק על הטיפשים, Idiocracy מצטרף אל ההמון בחדווה רבה. הסרט גס, דוחה ומטומטם. אין דרך נקייה וחד משמעית להפריד בין היצירה הסאטירית למושא שלה.
הגישה של ג'אדג' מזכירה לי את סרטיו של פרנק טשלין (עליו כתבתי כאן), מגדולי הסאטיריקנים ההוליוודיים של שנות החמישים והשישים, ואת האלמנט החמישי, הסרט הכי טשלין-י של השנים האחרונות. Idiocracy, כמו האלמנט, מציג עתיד דיסטופי שמאופיין בקיטש, בטעם רע, בבידור מפגר. אולי לא במקרה, בשני הסרטים נשיא ארה"ב מוצג ככושי גדול ושרירי. להלן עוד כמה סרטים איתם מתכתב Idiocracy לעניות דעתי.
דיסטופיות של שנות השמונים
דוגמאות: מקס הזועם, הבריחה מניו יורק
למה: עתיד אלים, דמויות בהמיות, ספורט קיצוני
קומדיות frat-boys בסגנון טוד פיליפס
דוגמאות: רוד טריפ, מועדון החברים
למה: גבריות אינפנטילית, אובססיה עם סקס, הומור פיפי-קקי
סאטירות "מהפכניות" של שנות השישים
דוגמאות: הנוער לשלטון
למה: סטלנים וילדים בבית הלבן
וכמובן פיוצ'רמה ומסע הכזבים של ביל וטד, שתי יצירות בהן סלאקרים אמריקאים מוצאים את עצמם בעולם עתידני ביזארי.
נשלח: 15 בפברואר, 2007. נושאים: כללי, סאטירה, עשה זאת בעצמך, קומדיה, שנות האלפיים.
תגובות: 5
עשה זאת בעצמך: אמן האשליות
אתמול, בשעה 21:40 סימנתי וי על אמן האשליות. מוצאי שבת, אולם 4 של לב דיזנגוף. אולם קטן אך מלא עד אפס מקום. לאורך כל חצי השעה הראשונה, הדלת נפתחת ונסגרת כל מספר שניות. להערכתי עברו דרך האולם פי אחד וחצי צופים פוטנציאליים ממספר הצופים שהוא מסוגל להכיל. האנשים נכנסים ויוצאים שוב ושוב כאשר בדרך הם מנהלים ויכוחים סוערים לגבי מקומות הישיבה. קבוצה של צופים, משני המינים, נכנסת זמן רב לאחר תחילת הסרט ומכריזה בקולי קולות שהם לא יאפשרו לאף אחד לראות את הסרט עד שלא יפנו להם את המקומות המסומנים. וכן הלאה.
אבל למה לכתוב פוסט שלם על תנאי צפייה בעייתיים. הסרט הזכיר לי זוג יצירות שמתרחשות שתיהן, כמו אמן האשליות, על קו התפר שבין המאה ה-19 למאה העשרים. במידה פחותה הוא הזכיר לי את חייו הפרטיים של שרלוק הולמס, סרטו של בילי ויילדר מ-1970, ובמידה רבה יותר את ראגטיים, ספרו של אי.אל. דוקטורוב מ-1975 שזכה לעיבוד קולנועי כושל בידי מילוש פורמן ב-1981. כמו שרלוק הולמס, הסרט עוסק בסלבריטי, בעידן שבו הסלבריטאיות היא עדיין קונספט חדש, שהפרסונה הציבורית שלו וחייו הפרטיים נכנסים לקונפליקט עקב התאהבות באישה. הדמיון לראגטיים מורכב יותר. הספר, אך לא הגרסה הקולנועית שלו, עוסק בשינוי שחל בתחילת המאה העשרים במאזן הכוחות בין הציבור הרחב לבין בעלי ההון השונים. כמו אמן האשליות, ראגטיים מתייחס מפורשות לקסם, שרלטנות והקשר עם העולם הבא, באמצעות נוכחותו של הארי הודיני, הקוסם ה"אמיתי" שהקדיש את חייו לחשיפת ספיריטואליסטים, קוסמים "מדומים". ברמה בסיסית יותר, הספר מתאר את ירידתה של האצולה הישנה (המתוארת, כמו באמן האשליות, כמנוונת ובלתי רלבנטית) ואת עלייתה של האצולה החדשה והדמוקרטית, הסלבריטאים והבדרנים. הצלע השלישית בראגטיים היא התעשייה והמסחר, המיוצגת על ידי דמויות כמו ג'יי.פי. מורגן והנרי פורד, אבל מוגבלת באמן האשליות לדמותו השולית של ג'וזף פישר, אמרגנו של הקוסם. אמן האשליות מצניע את עליית ההון הפרטי, את הקשר שלה להיחלשות האצולה מצד אחד ולכוח הכלכלי שמאחורי תעשיית הבידור מהצד השני. אולי זה יכול להסביר לפחות חלק מהבעייתיות של הסרט כמסמך שמתאר תהליכים היסטוריים, פוליטיים ואידיאולוגיים.
נשלח: 3 בדצמבר, 2006. נושאים: כללי, עשה זאת בעצמך, שנות האלפיים.
תגובות: אין
עשה זאת בעצמך: 13 זאמטי (2005) Tzameti 13
היו לי ציפיות גבוהות מ13 זאמטי, וכגודל הציפיה כן גודל האכזבה. סרט עם בימוי מרשים וצילומים יפהפיים, ועם זאת מוצר שטחי וגימיקי, הרבה אטיטוד ומעט פואנטה, אלגוריה מלאת חשיבות עצמית בלי נמשל. מטרתו העיקרית היא להוות כרטיס ביקור, כלי שיווק ציני עבור הבמאי הצעיר גלה בבלואני, מסור בשינוי אדרת. וכמובן שהסרט מנסה לזכות במעמד של קאלט דרך חיקוי סרטי קאלט קודמים.
מזימות בינלאומיות
למה: השתלטות על זהותו של אדם שאינו קיים, מרדף ברכבת.
צייד הצבאים
למה: רולטה רוסית כמשחק הימורים וכאמצעי לבניית מתח.
באטל רויאל
למה: משחק המוני ובו השחקנים רוצחים ונרצחים בידי חבריהם.
מועדון קרב
למה: גברים מיוזעים מתעללים אחד בשני במרתף קלסטרופובי.
סרטי גאנגסטרים צרפתיים משנות החמישים
דוגמאות: ריפיפי, בוב המהמר
למה: צילומים אטמוספריים בשחור לבן, פרצופים גרוטסקיים, אווירה של חרדה ואבדון.
נשלח: 12 בנובמבר, 2006. נושאים: כללי, עשה זאת בעצמך, קולנוע אירופאי, שנות האלפיים.
תגובות: אין
עשה זאת בעצמך: Hard Candy
בהמשך לפוסט הקודם על Hard Candy, הנה רשימת הז'אנרים והזרמים שהסרט הנ"ל הזכיר לי.
שוק סינמה של העשור האחרון
דוגמאות: אודישן, הוסטל, בלתי הפיך
למה: אלימות קיצונית, פרובוקציות, עלילות נקמה.
סרטים-מחזות בסגנון ניל לביוט
דוגמאות: בחברת גברים, צורה לאהבה, עסקים ונשים
למה: מיעוט דמויות ולוקיישנים, דגש על דיאלוגים, אסתטיקה תיאטרלית, עיסוק במערכות יחסים מוקצנות בין גברים לנשים.
מותחנים פסיכולוגיים קאמריים של שנות השישים
דוגמאות: המשרת, תאונה, סכין במים, הבריכה
למה: קלסטרופוביה, משחקי כוח, העברת הזדהות בין דמויות.
מותחני פלישה ביתית של שנות השבעים
דוגמאות: הבית האחרון משמאל, Fight for Your Life, Bone
למה: פלישה לבית מגורים והתעללות גרפית וממושכת ביושביו, אג'נדה חברתית/פוליטית.
נשלח: 13 בספטמבר, 2006. נושאים: אימה, דרמה, כללי, מתח, עשה זאת בעצמך, שנות האלפיים.
תגובות: 1