נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום שלישי, 31 אוקטובר 2006 בשעה 21:14
במסגרת אחד מהקורסים המפוקפקים שאני לוקח השנה, ראיתי היום את סצינות הפתיחה של בצהרי היום, מערבון קלאסי (ובינוני) מ-1952. כמו תמיד תפסה את עיניי קייטי חוראדו, המופיעה בסרט בתפקיד משנה. חוראדו הייתה שחקנית ממוצא מקסיקני, יפהפייה ובעלת נוכחות נדירה, שהייתה פעילה בהוליווד משנות החמישים ועד מותה ב-2002.
למעלה ניתן לראות אותה בבצהרי היום, והנה היא עשרים שנה מאוחר יותר, בסצנה בלתי נשכחת מתוך פט גארט ובילי הנער של סם פקינפה.
והנה כעבור שלושים שנה נוספות, בקליפ מוזיקלי עבור סרטה האחרון Un Secreto de Esperanza.
קטגוריות: כולל וידאו,כללי,קלאסי,שחקן/ית,שנות השבעים
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום ראשון, 27 אוגוסט 2006 בשעה 2:12
בפוסט הקודם כתבתי על משהו מצחיק קרה בדרך לפורום (A Funny Thing appened on the Way to the Forum, 1966). שכחתי לציין את הופעתו בסרט של באסטר קיטון.
קיטון היה מגדולי הקומיקאים (והבמאים) של הקולנוע האילם. בסוף שנות העשרים, בתקופת המעבר בין הקולנוע האילם לקולנוע המדבר, קיטון נאלץ למכור את אולפנו העצמאי לאולפני MGM ואיבד את החופש היצירתי שלו. MGM צירפו אליו את הקומיקאי הקשקשן ג'ימי דורנטה וליהקו את קיטון לסרטים שלא ידעו לנצל את כישוריו. במהרה סרטים אלה התחילו להיכשל בקופות והקריירה של קיטון עלתה על שרטון. קיטון התמכר לטיפה המרה, עבר התמוטטות עצבים ובילה תקופה מסוימת בבית חולים לחולי נפש. כשהוא חזר להוליווד, הקריירה שלו ככוכב קולנוע הייתה מאחוריו.
אחרי תקופת זוהר של כעשור, קיטון בילה את שלושים השנים הבאות בכתיבת גאגים לסרטיהם של אחרים, הופעות בטלוויזיה ותפקידי אורח בקולנוע, ביניהם אורות הבמה (Limelight, 1952) של צ'אפלין ושדרות סאנסט (Sunset Boulevard, 1950) של בילי ויילדר. משהו מצחיק קרה בדרך לפורום היה סרטו האחרון. כדאי לשים לב לכובע שהוא חובש בסרט, מעין גרסת רומא העתיקה לכובע ה-porkpie השטוח שהיה סימן ההיכר של קיטון כל חייו.
קטגוריות: במאי,הקולנוע האילם,כללי,קלאסי,שחקן/ית
נכתב על-ידי דניאל פאיקוב ביום יום רביעי, 23 אוגוסט 2006 בשעה 16:27
בימים אלה יוצאים לדי.וי.די. שניים מסרטיו החשובים ביותר של במאי הקומדיות המנוח פרנק טשלין: The Girl Can't Help It ו-Will Success Spoil Rock Hunter. סינמטק תל אביב, בסינרגיה מעוררת התפעלות, הקרין לאחרונה סרט נוסף של הבמאי, הגזרה ההוליוודית (Hollywood or Bust, 1956).
טשלין היה משורר הוולגריות האמריקאית, יוצר ציני וביקורתי בלב המיינסטרים ההוליוודי של שנות החמישים והשישים. סרטיו הציגו את אמריקה, ובעיקר את תרבות הפופ הדומיננטית של אותה התקופה, במלוא יופיה וכיעורה: חגיגה של טעם רע, חמדנות ותשוקות אינפנטיליות. טשלין הגיע לקולנוע דרך בימוי ואיור במפעל הסרטים המצוירים של האחים וורנר וכתיבת ספרי ילדים (ספרו הדב שלא היה שם מתורגם לעברית), והוא סיגל לעצמו סגנון ויזואלי בארוקי, צבעוני ועמוס בפרטים שמזכיר סרטי אנימציה. בסרטיו הטובים ביותר השכיל ללהק כמה מכוכבי התקופה שהתאימו באופן מושלם לחזון שלו, בין אם זה היה ג'רי לואיס עם פרסונת הדביל הנרקיסיסט שלו, או ג'יין מנספילד, מעין מרילין מונרו לעניים. בידיו של טשלין, מנספילד הפכה לבדיחה צינית על המנטליות הילדותית שסוגדת למחמדיה של מונרו: עוד יותר בלונדינית, עוד יותר שופעת, עוד יותר טיפשה.
סרטיו של טשלין שרדו בהצלחה רבה את מבחן הזמן, והם מתפקדים גם כקפסולת זמן מהמציאות האלטרנטיבית שהיא אמריקה של שנות החמישים, וגם כסאטירה ארסית וחדת אבחנה על אותה התקופה. הם השפיעו על דורות של יוצרים משנות השישים והלאה, והרפלקסיביות שלהם הקדימה את הפוסט-מודרניזם בעשרות שנים. בין חסידיו של טשלין תמצאו לא רק את ז'אן-לוק גודאר, אלא גם יוצרים בני זמנינו כמו לוק בסון (בעיקר האלמנט החמישי) וז'אן-פייר ז'נה (אמלי), ג'ו דאנטה (גרמלינס) וקוונטין טרנטינו.
קטגוריות: במאי,כללי,סאטירה,קומדיה,קלאסי,שנות החמישים